גיטרה...שמעתי גיטרה...צלילים שקטים ונעימים כאלה...הקולות בראש
שלי...ניערתי את ראשי...ניסיתי להפסיק את הצלילים אבל זה לא עזר...
הצלילים באו מבחוץ והתחילו כמו לרקד אצלי בחדר...רק לי.
הסתכלתי על השעון השעה הייתה שלוש לפנות בוקר.
שפשפתי את עיניי כמו ילד קטן, הורדתי מעליי באיטיות את השמיכה.
הצלילים המשיכו לרקד אצלי בחדר, ואני כמו הייתי מוקסמת, הלכתי לכיוון
הצלילים, נסחפתי, ירדתי לקומה הראשונה, בין הצלילים אני שומעת את הנשימות הכבדות
שסבא וסבתא שלי, בדקתי שוב בשעון שבסלון השעה הייתה כבר שלוש וחמישה לפנות בוקר.
הצלילים הקסומים והמרגיעים באו מבחוץ, פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה ראיתי
מישהו עם הגב אליי, תלתלים קופצים מכל מקום יושב מרוכז על הדשא עם הגיטרה ביד
ומפיק צלילים מרגיעים ונעימים.
התקדמתי באיטיות לכיוון הדמות,היה חושך בחוץ והצלילים לאט לאט נבלעו בין
רעשי הצרצרים.
הלכתי לאט על הדשא של החצר שלנו לא פציתי את פי, רק המשכתי ללכת.
פתאום הדמות המתולתלת הסתובבה לכיווני, ואני רק חייכתי חיוך מאיר שהאיר את
החושך שרבץ על העולם.
"ניק, מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו והוא התרומם מהדשא והתקרב אל
כיווני.
"רציתי להפתיע אותך בבוקר, הכנתי לך משהו לפצות אותך על שהייתי מגעיל
ולוחץ ו..." הוא עצר נשם נשימה עמוקה והסתכל עליי ישר בעיניים.
"תקשיבי, בחיים לא הייתי פוגע בך, את יותר מדי חשובה לי, אני יודע
שלחצתי אבל פשוט רציתי להכיר אותך יותר, המסתוריות שלך הורגת אותי כל פעם מחדש, כל
פעם שאת אומרת לי 'כלום' 'אתה לא תבין' אני נשבר אני רוצה לעזור לך, אני רוצה
שתהיה לך היכולת לדבר איתי, לבטוח בי, ועשיתי את מה שעשיתי ואני מצטער וחיפשתי דרך
לפצות אותך, כל השבוע הראש שלי עבד שעות נוספות בין עוד ראיון לעוד הופעה חשבתי
עלייך מה שאת עושה, אם גם את חושבת עליי ו..." עצרתי אותו בכל הסרטים
הרומנטיים הייתי צריכה לסתום אותו בנשיקה שיבין מה אני מרגישה כלפיו, אבל לא עשיתי
את זה, לא הייתי מוכנה, אני לא יודעת/ידעתי מה אני מרגישה כלפיו/כלפיך אז פשוט
ביקשתי שתפסיק.
"ניק די..." הוא שתק והסתכל עליי בעיניי עגל שואלות.
"ניק, אני סולחת לך, לא מזמן הבנתי שצריך לנצל כל רגע בחיים, ולא
להיתפס על דברים קטנים וחסרי משמעות, הייתה לי חברה ילדה מדהימה אבל היא לא ניצלה
כל רגע בחיים שלה, בחיים הקצרים שלה, אני לא רוצה לסיים כמוה, היא לא סיימה טוב,
היא סיימה שיש עוד שאלות פתוחות על הדף, אז פשוט בוא נשכח מזה, היא אמרה לי פעם
משפט אותה חברה 'אני סולחת אבל לא שוכחת' אז ניק אני כן אשכח את זה, אני אמחק את זה כאילו זה לא קרה,אף פעם"
"אור,תודה" הוא אמר ודמעות יצאו לו מהעיניים, עיניים שלא אהבו
לבכות ולא רצו לבכות אבל לא הייתה להן ברירה.
"עכשיו ניק, בוא ספר לי מה אתה עושה כאן בשלוש וחצי לפנות בוקר בחצר
של הבית שלי" אמרתי בחיוך.
"רציתי לפצות אותך, הכנתי לך משהו ורציתי להראות לך אותו בבוקר שתקומי
עם חיוך על הפנים, אז רציתי להיות מוכן והחלטתי לבוא ולהתאמן פה" הוא אמר
והרים את הגיטרה מהדשא.
"באמת? איך בדיוק רצית לפצות אותי?" אמרתי בחיוך שובב.
"טוב הנה בשבילך חיברתי לך שיר" הוא אמר והתיישב על הדשא אני
התיישבתי לידו.
הוא התחיל מספר אקורדים רגילים הידיים שלו ריקדו על הגיטרה כאילו היו חלק
ממנה, הוא היה מרוכז ועצם את עיניו בחוזקה ואז הוא פתח את הפה
"לחייזרית שלי" הוא אמר והתחיל לשיר.
It was cloudy on that night
There were no stars in sight
Then the planets are aligned
When I saw her eyes
One look that's all it took
To send me to another galaxy
She said
She was on her way to mars
when she ran into a star
And she fell into my arms
Thank you gravity
Never let her go
I hide her UFO
She'll never have to know
She's my space girl
And she's out of this world
הוא הפסיק ולנגן וחיכה לתגובה שלי.
אני חייכתי חיוך ענק ונתתי לו חיבוק דוב מחמם.
"אז מה עכשיו ישראל היא גלקסיה אחרת?" אמרתי והוא צחק.
"לא, רק את" הוא אמר והניח את הגיטרה שלו על הדשא, הראשים שלנו
התקרבו אחד לשני, יכולתי להרגיש את הנשימות שלו על הסנטר שלי, המשכנו להתקרב
השפתיים שלנו התקרבו אחד לשנייה כשרק רוח חצצה בניהם.
הסתכלנו אחד על השנייה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
