פיקים האחים ג’ונאס

היינו כל כך קרובים, סנטימטרים אחד מהשני, ראיתי את נקודת החן הקטנה שהייתה לו מעל השפתיים,עד שכבר עצמתי עיניים.

הוא ליטף את הלחי שלי, שנינו ידענו שזה הרגע, הבטן שלי התהפכה מעצמה.

ואז הרגשתי את השפתיים שלו נלחצות בעדינות על שפתיי.

אני יודעת שזה מאוד צפוי שאני אומר שהרגשתי פרפרים מכל כיוון ושהייתי בעולם משלי.

אבל זה לא מה שהרגשתי, הרגשתי רע, רע עם עצמי, הייתה לי תחושה שבנשיקה הזאת, הנשיקה הקצרה הזאת הכל ייגמר.

התנתקנו.

"זה היה..." הוא התחיל עם חיוך על הפנים.

"טעות" עניתי ומחקתי לו את החיוך מהפרצוף.

"על מה את מדברת? זה היה הדבר הכי נפלא שקרה לי" הוא אמר והתקרב ואני רק התרחקתי.

"זה באמת היה נפלא אבל, אנחנו לא מתאימים אחד לשני, אתה, אתה..."

אמרתי וחיפשתי את המילים.

"אני מה?" הוא אמר בשקט.

"אתה יותר מדי...יותר מדי טוב, יותר מדי יפה אתה יותר מדי מושלם ואני...אני סתם ישראלית לא יפה לא טובה עם עבר מלוכלך שעוד מעט תחזור לארץ הקטנה שלה ואתה תשכח אותה והיא תשכח אותך" אמרתי בעצב.

"אור, לא סתם עשיתי מה שעשיתי, יש בך משהו שהדליק אותי והאיר אותי מחדש,אני לא יכול לומר לך שאני אוהב אותך, כי מה שאני מרגיש כלפייך זה שונה" הוא אמר.

"ניק, אני חייבת לספר לך משהו, משהו שלא רציתי לספר לך, אבל אתה בכל מקרה תגלה את זה" החלטתי לספר זה הזמן וזה הרגע, רק שנינו פה.

"אני שומע" הוא הסתכל עליי בעיניים צמאות למידע

"אני..." התחלתי עד שהרגשתי גלונים מים משסעים את גופי.

"אני חושב שזה הממטרות" הוא אמר וצחק.

"וואלה באמת?" החזרתי והתחלנו לרוץ ולברוח ממבוך המים שניצב לעברנו.

"בררר...קר לי" התחלתי לאבד את התחושה בידיים.

"לא פלא יוצאת מהבית רק עם גופיה ומכנסיים קצרים" הוא צחק.

"זאת אשמתי שהחלטת להתנחל אצלי באמצע הלילה ליד הבית" אמרתי והתחלתי לשפשף את ידיי את בשנייה.

"הנה את רואה אני ג'נטלמן" הוא אמר והוריד את הווסט שלבש ונשאר רק עם גופיה.

"תגיד אתה משוגע אתה תחלה" אמרתי ולא לקחתי את הווסט ממנו, אך הוא התעקש והלביש אותי בכוח בווסט הגדול שלו, לווסט היה עדיין את הריח שלו.

"אז מה רצית לומר לי?" הוא אמר כשאנחנו הולכים ברחוב וקרני שמש בודדות מאיימות לצאת.

"אה..כלום" אמרתי, עם קרה מה שקרה כנראה אני לא צריכה לומר לו את זה.

"טוב, אני כבר לא רב עם ה'כלומים' שלך" הוא חייך והרים את ידיו כאות נכנע.

"אז רוצה לצאת לסיבוב?" הוא אמר.

"אם תשיג אותי" אמרתי והתחלתי לרוץ.

"או לא התחלת את זה טוב סינדרלה" הוא התחיל לרוץ אחריי.

בסוף הוא הצליח  לגעת בי בכפות אצבעותיו.

"אמרתי לך כשאני יהיה בריא אני אשיג אותך" הוא חייך חיוך מתנשא.

"כן, כן, טוב השגת אותי כי אתה לא סוחב את הווסט הענק והכבד שלך" אמרתי והוצאתי לשון.

"את יודעת מה בסדר...מפסידנית" הוא ירק לעצמו.

"מה אמרת?" אמרתי חצי כועסת חצי צוחקת.

"כלום, הנה נדבקתי מהכלומים שלך מרוצה?"

"מאוד" צחקתי.

אני וניק התחלנו ללכת יד ביד השמש לאט לאט התחילה להיחשף שוב.

"אני רוצה להראות לך משהו" הוא אמר לי והתחיל להוביל אותי בין כל מיני רחובות.

הגענו לתחילתה של גבעה.

"בואי תעלי" הוא אמר והתחיל לסחוב אותי למעלה.

הגענו לקצה של הגבעה, ראינו את כל ניו ג'רסי מהזווית הכי טובה, העיר עוד ישנה, והזריחה התחילה להראות גוונים אדמדמים כתמתמים.

"זה...מדהים" אמרתי והייתי מהופנטת לנוף.

"גדלתי על הגבעה הזאת" הוא אמר והתיישב על הדשא התיישבתי לידו.

"תמיד כשהייתי צריך לנקות את הראש קצת, הייתי בא לכאן, לכל אדם יש את המקום שאליו הוא בורח לא? מתנתק מהמציאות זה המקום שלי, זה הפסיכולוג שלי, אני מדבר כאן על כל הבעיות שלי וכאילו המקום הזה מקשיב לי ונותן לי כוחות חדשים..."

"וואו" אמרתי והמשכתי להסתכל על ניק, פתאום ראיתי אותו באור שונה, לניק ג'ונאס יש בעיות.

"כן, אף אחד לא יודע על המקום הזה...חוץ ממך" הוא אמר והסתכל עליי עם חיוך.

"חוץ ממני" אמרתי והוא התקרב עליי ונישק אותי נשיקה מתוקה.

"אני זוכר פעם אחת שהייתי בכיתה ג' וילד אחד הרביץ לי, עליתי לגבעה הזאת ופשוט דיברתי איתה, ואני כמעט בטוח שהיא דיברה איתי גם"

"אתה מאוד קשור למקום הזה" אמרתי לו.

"כן, הוא היה איתי כל הזמן, מתי שהייתי צריך אותו" הוא אמר.

שנינו נשארנו לשכב על הדשא הרך מריחים יום חדש בפתח.

"ניק אתה יכול להבטיח לי משהו?" שאלתי אותו הוא סובב את ראשו אליי וחייך.

"כל דבר" הוא אמר וליטף את היד שלי.

"אם נגיד אתה מגלה משהו עליי, משהו שלא סיפרתי לא משנה מה...אתה תישאר איתי?" אמרתי.

"אור גם אם אני אגלה שאת רוצחת סדרתית מטורפת אני אשאר איתך" הוא חייך.

"עד המוות?" שאלתי אותו הלב שלי התחיל לפנות בשבילו מקום, הלב השבור שלי שלא אהב אף אחד הרבה זמן התחיל להרגיש משהו לאותו ילד מתולתל.

"לא...אפילו אחרי" הוא אמר ונישק אותי נשיקה קטנה ומחממת על האף.

"זה דגדג" אמרתי ודגדגתי אותו בחזרה.                                          

 פרק 13

"אור, רדי למטה מיד!!!" שמעתי את הצעקה, סבא שלי צועק, זה חדש שלי, זה מוזר לי, זה לא נעים לי.

ירדתי במהירות במדרגות ראיתי את סבא שלי עומד כועס ליד השולחן וסבתא שלי יושבת לידו.

"כן סבא, מה קרה?" אמרתי.

"מה קרה?, מה קרה? זה מה שקרה" הוא אמר והגיש לי עיתון.

העיתון היה נראה לי רגיל מדונה על השער עם עוד ילד שאימצה.

"מה איתו?" אמרתי.

"תסתכלי בריבוע הקטן בצד" הוא אמר ואז ראיתי את זה.

אני וניק בדמויות בגודל של נמלה כלמטה כתובית קטנה 'did nick find the girl of his dreams? תציצו בעמוד 7'

עברתי לעמוד במהירות, אותה תמונה שהייתה קטנה בשער הייתה גדולה ומרווחת לכל אורך העמוד, זכרתי את התמונה מה הלילה הקודם, הלילה המדהים שלי ושל ניק (הערת מערכת: אני יודעת שזה נשמע כאילו הם שכבו)

התחלתי לקרוא את הכתבה.

'ניק עם חברה אלמונית טיילו בשעות המאוחרות של הלילה יד ביד, זהות הבחורה לא ידועה,לא קיבלנו עדיין תגובה מניק'

"נו, מה יש לך לומר להגנתך?" הוא אמר ואני שתקתי. "גברתי הצעירה תעני לי" הוא המשיך.

"זה כלום" אמרתי.

"כלום?, כלום?! איך את לא מתביישת גברתי הצעירה להתגנב ככה באמצע הלילה, מכנסיים קצרים, יד ביד, פשוט בושה, אני מתקשר להורים שלך, אי אפשר ככה, אני מאוד אוהב אותך אבל יש גבול ועברת אותו" הוא אמר.

"אתה לא מבין כלום" צעקתי ועליתי למעלה.

"אל תתחצפי אליי, רדי מיד למטה" שמעתי אותו צועק.

"די...תירגע...אני אעלה אליה" סבתא שלי אמרה, ועלתה באיטיות במדרגות.

שמעתי את נקישות הרגליים של סבתי, איטיות וחלשות.

ידעתי שאכזבתי אותם...כל כך...

נשמעה דפיקה עדינה.

"את יכולה להיכנס" אמרתי.

היא נכנסה באיטיות וישבה לידי  על המיטה.

"עכשיו זה רק אני ואת, הבנות של המשפחה בלי סבא רק אני ואת" היא אמרה.

"סבתא...אני חושבת שאני...אוהבת אותו" אמרתי לה.

"זה מזכיר לי את מה שקרה לי עם סבא..." היא התחילה לספר את הסיפור המוכר.

"שמרתי על היחסים שלי עם סבך בסוד, אף אחד לא ידע,זה היה רומן חשאי כזה..." היא אמרה ועצמה את עיניה.

"כן סבתא, סיפרת לי כבר, בסוף תפסו אתכם בחדר שלך, רוקדים סלואו,ההורים שלך כעסו, אבל המשכת..." אמרתי.

"כן המשכתי כי ידעתי שזה האדם שאני רוצה להעביר איתו את חיי" היא עצרה שנייה והסתכלה עליי.

"אם את אוהבת אותו לא משנה מה סבא שלך יאמר תעשי מה שהלב שלך אומר לך" היא אמרה.

"תודה סבתא ואם תוכלי..."