פרק אחד לפני אחרון!!!!
"נו ניק יוליה שלך
באה?" ג'ו שאל את ניק כשנכנס הבייתה.
"יוליה כועסת על רומיאו שלה" ניק אמר בעצב.
"מה? למה?" ג'ו שאל את ניק והתיישב על הכיסא שליד שולחן המטבח.
"התפרצתי עליה, אבל נמאס לי כבר, קרה לה משהו שהיא הייתה קטנה וכשהיא
לא רוצה לעשות משהו היא מקשרת את זה למה שקרה לה ונמאס לי כבר מהתירוצים שלה"
ניק אמר.
"אחח ריח של מריבה ראשונה" ג'ו שאף אוויר ועשה את פרצופו כאילו
מוקסם מהריח.
" נו מה לעשות איתה?" ניק אמר בשקט, " אני אוהב אותה כל כך,
אבל יש פעמים שפשוט בא לי שהיא תיעלם" ניק אמר.
"זאת אהבה אמיתי ניק, אהבה שכואבת, אהבה ,אתה מרגיש כאילו מוציאים לך
את המעיים ואתה אוהב אותה מרוב ייסורים זאת אהבה אמיתית" ג'ו אמר לניק
"ממתי אתה מבין כזה גדול?" ניק שאל את ג'ו בזלזול.
"אני ד"ר אהבה, אני יודע הכל בכל מכל" הוא אמר בהתלהבות.
"אבל זה היה משפט יפה...ואמיתי" ניק אמר בשקט את המילה האחרונה.
"זה מה שאני מרגיש כשאני רב איתה, אני יותר אוהב אותה" ניק אמר.
"אני שמח ניק, אני שמח שמצאת את האהבה שלך, אל תיכנע לה, אוקיי רבתם
בסדר זה קשר בריא, תתנצל או משהו אבל אני בטוח שהיא אוכלת את עצמה עכשיו מאהבה
אלייך" ג'ו אמר לניק וחיבק אותו חיבוק, חיבוק אמיתי ואז ניק התפרק עליו.
"שו..." ג'ו עשה לניק כמו שעושים לילד קטן, ילד שבור.
"ג'ו, מה אני יעשה עכשיו?" ניק אמר בין עצירות של נשימות עמוקות
וחונקות את הלב.
"תלך אליה..." ג'ו אמר לניק וניק יצא בריצה מהבית הוא לא ייתן לה
ללכת.
ניק המשיך לרוץ, אוקיי ברקע היו בנות צורחות, והוא כמעט הפיל ילד שהלך עם
האופניים שלו, אבל שום דבר לא עצר אותו, הוא פשוט רץ כאילו אין מחר, כאילו עוד
שנייה העולם מתפוצץ ואמרו לו שרק הוא יכול להציל אותו, הוא רץ, בשביל האהבה
הראשונה שלו, האהבה האמיתית שלו.
הוא הגיע לפתח הבית שלה, של האהבה
שלו.
הוא התנשף בכל הכוח ודפק בחוזקה על הדלת.
הדלת נפתחה בחריקה.
"שלום אני..." ניק עצר לקח נשימה והמשיך לומר לגברת הקשישה
שניצבה מולו.
"או אתה העלם הצעיר" היא אמרה לו בחיוך.
"כן, אני מניח שזה אני" הוא חייך בחזרה.
"בוא תיכנס...תיכנס" היא אמרה לו.
"אני מחפש את אור..." הוא אמר לה.
"היא...יצאה..." היא
אמרה לו.
"אבל רוצה משהו לשתות אולי? לאכול?" היא הציעה.
"לא, אני חייב ללכת" ניק
אמר ויצא בריצה מהבית.
'איפה היא יכולה להיות?' ניק תהה לעצמו, הוא חיפש אותה בראש שלו,
עד שזה עלה לו, לפחות הוא ניחש, והוא נתן לרגליו להוביל אותו למקום המוכר, המקום
שהוא אוהב, המקום שכבש אותו וכנראה גם כבש את אור.
הוא הלך לשם, לחפש אותה, ואז הוא ראה אותה יושבת על הדשא על הגבעה שלו
ומדברת.
פתחתי את הלב שלי לגבעה של ניק.
"אני אוהבת אותו, אבל לפעמים הוא הורס אותי מבפנים, הוא חושב שאני לא
בוטחת בו, אתה מבין?" כן דיברתי כמו סתומה לגבעה של ניק, אבל הרגשתי שמקשיבים
לי.
"אני בוטחת בו יותר מהכול הייתי עושה בשבילו הכל אבל משום מה הוא תמיד
מבין ההפך, אני לא יודעת מה לעשות עם הילד הזה הילד ששיגע לי את החיים, הילד שאני
אוהבת, הילד ששיקרתי לו, אתה מבין שיקרתי לו, הוא כל הזמן דיבר על התקרית שלו ואני
שתקתי ולא אמרתי לו את האמת" עצרתי שנייה.
"אותו ילד שנישקתי לפני חודש מול כל העולם אני הילדה שהוא שונא אבל כל
כך אוהב" הלב שלי השתנק מבפנים עד ששמעתי צעדים מאחוריי.
"את?" ראיתי את הפרצוף השבור של הילד המתולתל שאני אוהבת.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
