פרק אחרון!!!
"ניק מה אתה עושה
פה?" אמרתי בשקט וקמתי מהדשא.
"את?" הוא המשיך והתקרב.
"אני..." אמרתי והורדתי את הראש.
"שקרנית" הוא צעק.
"סליחה" אמרתי ודמעות התחילו לזלוג לי מהעיניים
"כל כך הרבה פעמים היו לך הזדמנויות לומר לי למה?" הוא אמר בשקט.
"פחדתי...מאיך שתגיב..."אמרתי ונתתי לדמעות לרדת.
"איך חשבת שאני אגיב?" הוא התרכך.
"ככה" אמרתי לו והסתכלתי לו בעיניים.
"ואם אני אגיב ככה?" הוא רכן אליי ונישק אותי, נשיקה מלוחה,מלאת
דמעות משני הצדדים.
התנתקנו אחד מהשני.
"את זוכרת מה הבטחתי לא משנה מה תעשי אני תמיד אבל תמיד אהיה לצידך עד
המוות" הוא חייך.
"ואפילו אחרי" הוספתי ושנינו ירדנו יחד מהגבעה, הגבעה של ניק,
הגבעה שלנו.
הלכנו חבוקים, אחד עם השני, כאילו היינו אדם אחד, נשמה אחת, אהבה אחת...
אני פשוט כל כך רוצה לעצור את הסיפור פה, פשוט להפסיק לכתוב, אבל אני משקרת
לעצמי, כמו תמיד.
אז השנים עברו להם, הכל הלך טוב, האהבה ביני לבין ניק גדלה והתפתחה ויום
אחד על הגבעה שלנו הוא כרע את הברך,אני זוכרת את זה, עלינו יחד לגבעה, הגבעה שלנו
וניק הכין לנו פיקניק קטן כזה , שתמיד רואים בסרטים, ואז הוא שם מוזיקה שקטה
ומרגיעה כזאת ורקדנו צמוד אחד לשני פחדנו שנלך אחד מהשני.
נזכרתי בסבי וסבתי איך שהם רקדו
כאילו אין מחר ועכשיו אני וניק במקומם.
ואז ניק,אתה, לחשת לי באוזן שיש לך משהו לומר לי התרחקת טיפה והתחלת לומר
לי.
"אור,אני כל כך אוהב אותך את יודעת כמה, כשאני איתך אני מרגיש שלם עם
עצמי, כאילו את החצי השני שלי החצי השני של הלב שלי, אני אעשה הכל בשבילך, בשביל
שתהיי מאושרת ואני הכי רוצה שתהיי מאושרת איתי, שנינו, אז אור" התחלת ואז
כרעת ברך והוצאת מהכיס משהו קטן ומנצנץ
"האם תתני לי את הכבוד לחלוק איתך את שארית חייך, תתחתני איתי?"
אתה שאלת, הרגע הזה הגיע הרגע שבו אני ואתה רשמית יחד.
התחתנו חתונה קטנה וצנועה כמו שרצית, שילבנו בה יהדות ונצרות יחד הראנו שאף
על פי השוני הצלחנו, ועמדנו בזה.
ניק אהובי, הרגע שבו אני ואתה חלקנו את הילד הראשון שלנו היה הרגע המאושר
ביותר בחיי...רצית לקרוא לו שון והסכמתי.
ארגנת לי ולשון הפתעה, טיול רק המשפחה הקטנה והמושלמת שלנו.
לקחת אותנו לפארק שומם והכנת לנו ארוחה ועשינו פיקניק כל המשפחה.
אני זוכרת שנישקת אותי בשפתיים ואמרת 'בשביל רגעים כאלה אני שמח שנישקת
אותי בתכנית' צחקת 'רק אני ושני האנשים הכי יקרים לי בעולם'
חיבקת את שון ונישקת לו את הראש הקטן בזהירות.
אמרת שתיקח אותנו לסיבוב בסירה החזקת את שון על הידיים חזק שלא יברח לך.
וככה שטנו המשפחה המושלמת ברגע מושלם עד שזה קרה.
הדבר הזה שלא רציתי להגיע אליו כל הסיפור הזה.
נפלת כששון איתך ואני ניסיתי להרים אותך להציל את המשפחה הקטנה שלי, אבל זה
לא קרה.
בלוויה שלכם של שניכם נשברתי, איבדתי הכל, את המשפחה שלי את האהבה שלי את
הילד שלי.
אז ניק אהובי, אני עומדת לחזור אליך ואל שון הבטחת לי שלא תעזוב אותי גם
אחרי המוות.
אז אני הולכת עכשיו לעזוב את העולם הזה, להיפרד לשלום ולחזור למשפחה שלי שם
למעלה, ולהתחיל מחדש.
אוהבת אתכם, את כולכם.
אור.
הסוף
אל תהרגו אותי!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
