דמעות דמעות של מלאכים,

שבורי כנף מלוכלכים.

מדממים ועצובים,

מי יושיט יד מושיעה?

בגן העדן הטהור,

לבושים סחבות, קופאים מקור.

מלאכים בוכים בוכים,

מי יתן להם עזרה?

ואלוהים אותם יודע,

אלוהים להם עוזר.

אך פתרון אינו באופק,

אלוהים אינו פותר...

ילדה קטנה, בת חמודות,

ישבה על אבן מקפיאה

ירד מלאך מן שמיים

עיניו טובות, ידו גדולה

כנפיו גדולות ועדינות

רכות לבנות וטהורות

בגדיו שמוטים ולבנים

על גוף מלאך הם מגנים

בא הרגע הגדול, יודע המלאך

יניף ידו, יד הקללות,

רוחות ברקים, רוחות כבדות

יניח יד על כתף הבת

אני מלאך המוות

האם את מוכנה?

כן, מלאכי, מלאך השאול,

קח אותי איתך.

בעקבות חלום שחלמתי. אני מקווה שהצלחתי לרגש אתכם, כמעט כמו שהחלום הצליח לרגש אותי.

אנשים כל כך רחוקים מלהיות מה שחושבים עליהם.

בכיתה שלי לומדת נערה מאד מיוחדת.

אם הייתם שואלים אותי אתמול, הייתי צוחקת, ואומרת שאין סיכוי שאני אספר לה על הפרעות האכילה שלי.

היא פנתה אליי במסנג'ר,

השיחה התפתחה ובשלב מסוים, מצאתי את עצמי כותבת לה את מה שאפילו אבא שלי לא יודע. לה, וגם לעוד נער, שאני לא מכירה.

ואני חושבת שסוף כל סוף, סיפרתי על הפרעות האכילה שלי לאדם הנכון.

איזו הרגשה נפלאה.

הייתי קצת בודדה בלילה.

כולם כבר הלכו לישון, ורק אני נשארתי, לבד, בסלון.

אז החלטתי לשים סרט.

וכך, בכל יום, ראיתי סרט אחר: היפיפיה הנרדמת, שלגיה, סנדרלה, מרי פופינס...

העיניים שלי לא הפסיקו לבכות, והלב נצבט חזק כל כך.

איפה הם, הימים של פעם?

רק לפני כמה שנים עוד הייתי צופה עם אמא ואבא בסרטים הישנים,

אוכלת קערה של עוגיות מתוקות,

ונהנית מהחיים היפים שלי.

ומה עכשיו?

בשעות הקטנות של הלילה אני צופה,לגמרי לבדי, בסרטים הישנים,

ובוכה.

בוכה כמו תינוקת.

הלוואי והייתי תינוקת.

עד כאן להפעם

3>

little fairy