אתם אומרים לנו שאנחנו הורגות את עצמנו.

אתם אומרים לנו שהכל תלוי בנו. אתם אומרים לנו שאנחנו בסך הכל צריכות לקחת את עצמינו בידיים. אתם אומרים לנו שאנחנו סתם מחפשות תשומת לב. אתם אומרים לנו שכל מה שאנחנו צריכות זה לשבת ולאכול כמו בנות אדם. אתם אומרים לנו שאנחנו נראות כמו שלד. אתם אומרים לנו שאנחנו מטורפות. אתם אומרים לנו שגם שמנים יכולים להיות מושכים. אתם אומרים לנו שרזה מדי זה מכוער. אתם אומרים לנו שזה לא מתאים לנו. אתם אומרים לנו שאנחנו מטומטמות. ולפעמים, אתם גם צוחקים עלינו.

אבל מה אתם עוד אומרים?

אתם אומרים שאתם חייבים לעשות דיאטה. אתם צוחקים על השמנה הזאת, שיושבת שם, ומנסים לנחש כמה היא שוקלת. אתם מזילים ריר על דוגמניות רזות. אתם קונים מוצרים דיאטטיים. אתם בוכים על כל קילו שאתם עולים. אתם רוצים להשיג שליטה על כמות האוכל שלכם. אתם רוצים להיות רזים. אתם מפחדים להשמין. אתם מותחים ביקורת כלפי עצמכם. אתם לא שלמים עם עצמכם. ולפעמים, אתם גם צוחקים עלינו.

אתם רוצים להיות המושיעים.

אתם בטוחים שאתם מבינים אותנו. אתם בטוחים שאתם מסוגלים להבין אותנו. אתם בטוחים שאם רק תרצו, תוכלו לעזור לנו להתרפא. אתם בטוחים שאתם יודעים הכל. אתם בטוחים שהשיטה שלכם הכי טובה. אתם בטוחים שיש לכם את הכוח לעזור, ועושים את ההפך.

מה אתם בכל זאת יכולים לעשות?

אתם יכולים להקשיב. אתם צריכים להבין שלא את הכל אתם מבינים. אתם יכולים לומר לנו מה אתם מרגישים, מזווית תומכת ומאד לא ביקורתית. אתם יכולים לעודד אותנו להשקיע בעצמינו, ללכת לטיפול. אתם יכולים לתת לנו להרגיש טוב עם עצמינו. אתם יכולים לחייך. אתם יכולים לצחוק. אתם יכולים להיות איתנו.

אתם יכולים לאהוב את עצמיכם, כי זה מדבק.

מיותר לציין שהקטע לא נכתב כתמיכה בהפרעות האכילה, ואפילו להפך. אני עצמי אנורקסית, ואני יכולה לספר לכם על הגהינום הזה, ולהסביר לכם על כל הנזקים הנלווים למחלה. אבל אני לא אעשה את זה, כי לא בשביל זה כתבתי את הפוסט.

3>

little fairy