אני אתחיל בהתנצלות עמוקה על כל הזמן הזה שלא ביקרתי פה, לא עניתי לכן, והדאגתי אתכן.
לא עבר יום בחודשים האלו שלא חשבתי עליכן ולא היה לי רגשות אשם על כך שידעתי שאתן בטוח דואגות לי.
למה לא הייתי פה? זה התחיל ככה. מה שאתן לא יודעות זה שכל הבלוג שלי היה סוד . סוד מהפסיכיאטרים והמטפלות- לא יודעת את הסיבה אבל היה לי אינסטינקט פנימי לא לספר פשוט ביני לביניכן,
מה קרה זה שאיך שהו סיפרתי לפיכיאטר שלי על הבלוג ואפילו גלשנו יחד והראיתי לו בלוגים של כמהממכן ושל כל מיני נורקסיות ובולמיות למיניהן שלא מכירות אותי בהכרח.
הוא הגיע למסקנה שזה מסכן את מצבי הנפשי כל החשיפה הזו לשורשי ושלוחות צעירות והתחלתיות שוב של המחלה, הוא חשש שמא הסיפורים שלכן - שחלקם מאוד דומים לסיפור שלי - יעלו בי זכרונות, רגשות ואף יפקיע להתקדמות שלי נגד המחלה.
מה שבטוח שלא הסכמתי איתו והתווכחתי איתו המון על הנושא- ניסיתי להסביר לו שכל זה גרם לי לחשוב הבין דברים שלא הבנתי פעם. לראות את המצבשלי מנקודת מבט אחרת לגמרי! שאתן [הקוראות המדהימת שלי] גרמתן לי לרצות ותר להמשיך לחיות ועודדתן אותי להמשיך הלאה ולהלחם!
הוא עדיין לא האמין ונהיה בלאגן גדול שכלל אסירה עליי להגיע לכל משב אפשרי- אם זה המחשב הנייד שלי ום זה בחדר המחשבים .
באיזה שהו שלב נכנעתי וידעתי שברגעשאני אצא הבייתה אני ישר אעכן אתכן,
אני מצטערת עלהזמן הזה ומבקשת את הבנתכן על כך שאני אהיה פה רק פעם בכמה שבוועות כשאני אהיה בבית, ושוב סליחה סליחה סליחה.
ולא אני לא רותי זוארץ אבל גם היא אישה מדימה ואני מכירה אותי.
ולא אני לא בתל השומר-אבל הייתי שם תקופה נכבדת.
טו בנות אני הולכת לישון שוב,,, יצאתי הבית ל2 לילות למשפחה בגלל החג.
אז חג שמח!
אוהבת אותכן.