חרא חרא חרא , זוכרים את ההופעה שפרסמתי לפני כמה פוסטים? טוב זה כבר לא יהיה, הקלידן הנשמה שלנו החליט לא להתחשב באף אחד ולחשוב רק על עצמו ו3 ימים לפני ההופעה החליט שהוא טס לנאפה ביום ראשון עם חברים שלו, בלי לשאול בלי להודיע בלי כלום.
סוג כזה של אנשים שלא היית מאמין שהם יכולים לעשות משהו רע לזבוב, באמת שלא, אני מכיר אותו כבר הרבה זמן, ממנו לא ציפיתי לשום דבר כזה, אנשים רוצים לשבור לו את העצמות עכשיו, אבל לא נרד לרמה שלו, נמאס כבר לחשוב שאתה מכיר בן אדם זה נמאס, 4 חודשים התאמנו, השתפרנו, שמחנו , חיכינו להופעה הזאת היום תלו את השם שלנו על שלטים בעיר , עם תאריך ההופעה בעיצוב יפה, במקומות מרכזיים כדי שאנשים ידעו, יבואו ויהנו.
וגם אני חשבתי ככה, עד שבאה הבשורה המרה, כמה שזה נשמע קיטשי, נמאס לי כבר מאנשים שפוגעים בקרובים אליהם, ומתנהגים כאילו כלום לא קרה, כל פעם אני חושב שזה נגמר, באמת כל פעם, זה בא שוב ושוב מאנשים לא צפויים בכלל, מי היה מאמין שמלאך כמוהו, שאני מעריך כל כך, קודם כל בתור בן אדם ואחר כך בתור קלידן מוכשר, יבוא וידפוק את החברים שלו שסמכו עליו בעיניים עצומות, ובשביל מה? בשביל שבוע שאפשר לדחות לכל זמן אחר שרוצים, אז חבר'ה אני לא יודע מה לעשות יותר, מרגיש שאי אפשר לסמוך על אף אחד שוב ושוב ושוב, אני רוצה לעוף מפה, כמה שאני רוצה ובסוף הקלידן עף מפה, תרתי משמע, תבחרו טוב את האנשים שאתם מסתובבים איתם, אף פעם אי אפשר לדעת מי יאכזב אתכם ברגע שהכי תזדקקו לו, באמת.
תמיד טוב ללמוד מטעויות של אחרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
