למה לחתוך ידיים כשאפשר לחתוך עוגות?

נסעתי באוטו והיה את a light that never goes out של הסמית'ס והתרגשתי מזה כל כך, ולא שמתי לב עד עכשיו שלפני כמה ימים קראתי קטע שכתבתי על לשמוע את זה ולהרגיש כלום. שזה נוראי. אבל נורא נורא התרגשתי, ואולי אם הייתי עושה את ההקשר קודם לכן הייתי יודעת מה הולך לקרות ו... לא יודעת מה הייתי עושה. לפחות הייתי מוכנה.

בכלליות הכל קרה באשמתי כי הייתי חייבת מאיזושהי סיבה לעמת אותו עם מה שחשדתי, שהוא קורא את הכל, כי אני לא מבינה לעזאזל איך הוא כל הזמן ידע להתנהג כמו שאני רוצה שהוא יתנהג ויעשה הכל נכון. אי אפשר לקרוא בן אדם כל כך טוב. זה הרי ברור שהוא קורא את כל הדברים ואז יודע מה לעשות וזה כל כך הרתיח אותי. אחר כך זה עיצבן אותי ואז זה פשוט נהיה משהו שאני צריכה לדעת כדי שאני אוכל באמת לשנוא אותו ממש. על זה שהוא חודר ככה לפרטיות שלי בלי נקיפות מצפון. בסוף עימתתי אותו עם זה אבל כמובן בדרכי הנוראית של ללכת סחור סחור ולדבר בלשון נקייה ממש ולא להגיע לנקודה אף פעם, רק לראות מה ואיך מגיבים ולפי זה להמשיך. התחלתי לדבר והוא לא הבין, ניסחתי את זה בצורה ממש קצת יותר ברורה ופתאום הוא נראה ממש אשם ואמר שכן. אבל הוא לא נראה כאילו הוא מצטער על זה. וזה לא נראה לי הגיוני. אז המשכתי לשאול ופתאום זה נראה גם שזה לא באמת. ואחר כך זה נראה כאילו כן. וכבר נורא נלחצתי ופחדתי ולא ידעתי מה לעשות אז פשוט שאלתי אותו בצורה הכי ישירה שיש. והוא לא קרא כלום. הוא לא ידע על זה כלום. הוא חשב שמדובר במשהו אחר לגמרי ואני הרגשתי כל כך הקלה, למרות שהייתי צריכה איזה עשר דקות בשביל להירגע. אני רעדתי. זה היה כל כך מפחיד. חשבתי שזה הוא כי נכנס לכאן מישהו שאני מכירה ולא יודעת מי הוא, ובמקרה הוא גם התנהג בדיוק כמו שאני כותבת מיד אחרי, ועשיתי את הקישור והקישור כל כך לא נכון.

וזה מפחיד ברמות. כי אז זה אומר שהוא ידע הכל בלי לקרוא וזה באמת לא מובן לי איך. אני לא מצליחה לקלוט את זה.

אני עדיין מרגישה אצלו משהו לא לגמרי אמיתי אבל אני לא יודעת. הוא שחקן. אבל אולי זה מרגיש ככה כי אני יודעת שהוא שחקן.

הוא רצה דוגמה למשהו שהוא היה עלול לקרוא על עצמו ונתתי לו דוגמה כזו נוראית. הדוגמה שגררה בדיוק מה שאני מנסה להתחמק איתו כל הזמן. אם היה לי קצת שכל בקודקוד אולי הייתי עולה על זה אבל הכל היה כל כך מהיר ופשוט נסחפתי וסיפרתי לו.

ואז היה מה שהיה. ואני שונאת אותו קצת.. ואני מקווה להפסיק לשנוא אותו למרות שאני לא יודעת איך אתמודד עם זה.

לעזאזל אני טיפשה כזו!

מה אני אמורה לעשות עכשיו. אני בכלל לא יודעת אם אני לא רוצה אתזה, אני רק יודעת שמפחיד לי עכשיו ואני מחפשת לברוח. כי זה הדבר הכי גדול שיכול להיות. וזה מבעית כל כך. מה אני אמורה לעשות ולמה הוא לא מבועת מזה כמוני.

לא אכפת לי. אני לא רוצה לנתח אותו בכלל זה לא מעניין אותי עכשיו וזה רק גורר רע הניתוחים הטפשיים האלו. זה אני כבר יודעת מהעבר.

די. כואב לי הראש ולקחתי כדור ואני אף פעם לא לוקחת כדור אז מה לעזאזל קורה.

ולמה אני כל כך מבועתת , למה. למה זה לא יכול פשוט להיות נורמלי ולמה אני לא מסוגלת לקבל את המצב הזה שהוא אדיר לכל בן אדם אחר ביקום וזה פסגת השאיפות של כולם. אולי כי זה לא הלך לפי התוכנית שלי. אני אוהבת שדברים הולכים לפי התוכנית שלי. עכשיו מה התוכנית שלי שווה. וזו הייתה תוכנית שווה.

אוי