אאז .. הייתי במחנה המעפן הזה בסווף ... (מתחרטת על זה מאוד מאוד מאוד מאוד... יצאתי רק ליום וחצי !!)

היה כל כך לא כיףף ..

יש לי גדוד כזהה מעצבן ..

אני ושתי חברות שלי היינו לא קשורותת בכלל בכלל לכל הפקאצות הזונות המגעילות שיש לנו בגדוד ..

וזה הרגיש קצת מעצבן לפעמיםם.. כי יש לי בגדווד גם חברוות וגם ילדות שאני שונאת .. אבל הבעיה היא שהחברות שלי נמצאות עם הבנותת שאני ממש שונאת והרבה אני גם לא מכירה אבל לפי הסיפורים אני לא רוצה להכיר בכלל ..

הרגשתי כלכך רעע .. וחשבתי לרגע בתכל'ס יש לי רק 4 חברות אמיתיות ..

כל השאר כל הזמן באות והולכות..

יום אחד אני חברה טובה שלהן יום אחרי זה הן לא שמות עלייי ואחרי שבוע שוב פתאום אנחנו חברות טובות ואחר כך שווב לא ...

זה כלכך מאכזב ..

וזה הפך להיות בלתי נסבל..

עדיף לי כבר להשאר עם ה-4 חברות שלי.. כי הן באמת חברות שלי ולהן באמת אכפת ממני ...

ועדיף להשאר עם 4 חברות אמיתיות מאשר להיות מוקפת בחברות אבל אף אחת מהן לא חברה אמיתית..

למרות שכשחושבים על זה .. אף אחד לא יודע מה אני באמת מרגישה .. ואני רצינית לגמרי ! אפילו אני לא יודעת מה אני מרגישה וזה כל כך מעצבן כי אני כל הזמן בוכה בלי סיבה , זתומרת עם סיבה אבל השאלה היא מה הסיבה .. אני כל הזמן מנסה לחשוב למה אני בוכה ולמה עצוב לי ולמה רגע אחד אני מאושרת כלכך כאילו הודיעו לי שאני עוברת לניו יורק (הלוואייייי !) ורגע אחרי זה אני עצובה כאילו הודיעו לי שכל המשפחה שלי נהרגו בתאונה (חס וחלילה טפו טפו טפו)

מ ה   ע ו ב ר   ע ל י י  ? !

מה הבעיות שללי !?

פעם חשבתי שהבנתי .. שאני צריכה תשומת ללב מעצמי בעיקר כי אני ילדה שלוקחת בעיות של אחרים אליי ולוקחת את זה קשה וכל הזמן חושבת עליהם במקום לחשוב עליי (אני באמת כזאת) ורק כשאני שמה לב לעצמי אז פתאום כל הבעיות שהיו לי כל הזמן הזה ולא שמתי לב פתאום באות לי למוח ואני צריכה לפתור את כולן במקום לפתור כל אחת ברגע שהיא מגיעה ...

וזה באמת הגיוני שאני מסתירה מעצמי דבריםםם!?

כאיילו ... זאת אני ! מה אני לא יכולה לספר לעצמיי !?

אני מספרת לי הכווול ! יש דברים שאני מרגישה ממש חזק ואני בחיים לא אספר אותם לאף אחד .. כי אנשים פשוט יחשבו שאני משוגעתתתת !!!

למרות שסיפרתי פה ממש קצת מכל מה שיש לי במוחח וכבר אני בטוחה שאם מישהו קורא את זה הוא חושב שאני מטורפתת ..

וחשבתי על זה .. לא אכפת לי לסבול עכשיו .. ולא אכפת לי לסבול את כל החמש שנים האלה שנשארו לי עד גיל 18 .. עד שהחיים שלי יתחילו באמת ..

כי אני מרגישה .. שאחרי שאני יעבור את זה אז זה יעשוב אותי להמשך החיים .. כי לכל דבר בחיים יש מחיר .. לכווול דבר ..

ואני פשוט משלמת מראש !!

וזה משפט מוזר אבל זה מה שאני חושבת ...

אז גם אם זה לא נכון .. כל פעם שאני עצובה ושאני בוכה אני לפחות חושבת שמתישהו זה יגמר ומתישהו אנשים יראו מי אני באמתת ויראו את היתרונות שיש לי ולא רק את החסרונות

כי אני מחשיבה את עצמי כחברה טובה .. כי אני עוזרת לחברות שלי בכל בעיה שלהן (גם אם הן לא חברות אמיתיות שלי)

אני תמיד מקשיבה להן .. אבל כשאני רוצה לפתוח את הנושא שמציק לי .. אז הן ישר מעבירות נושא .. כולןן ..

ונמאס לי כבר להקשיב לכולן ..

אני רוצה שאנשים ידעו להקשיב לי גםם !

אז גם אם אנשים לא קוראים את זה (כי מאז שהייתי פה פעם אחרונה כמעט שומדבר לא השתנה ואף אחד לאנכנס כמעט ..)

אני לפחות מרגישה שאמרתיי חלק ממה שיש לי על הלב .. ושאולי מישהו באמת מקשיב לי ..

סורי על החפירה ועל הרגשנות ..

אבל זאת אני ..