הרשימות שלי

אז הנה לו, קצת באיחור, כתבתי את הפרק השלישי. הוא יצא קצת קצר אז סליחה.. לא הייתה לי כל כך השראה כרגע, אבל הרגשתי חובה להביא פרק נוסף. בבקשה תגיבו ותגידו לי מה דעתכם, למרות שאני לא כל כך אוהבת את הפרק הזה, אבל אשמח לשמוע דעות :)

********************************

פרק 3:

יצאתי אז מבית הספר בקריאות צהלה. שמחתי כל כך, סיימתי חטיבה, עוד שלוש שנים חלפו להן ביעף, ועוד שלוש נשארו. אני זוכרת כמה נהניתי לשבת שעות ולהתבונן בשמיים התכולים, כמה אהבתי לשמוע את קולות הצפצופים של הציפורים, אבל באותו היום התרגשתי במיוחד, כל השכבה ארגנה מסיבת סוף שנה, ורציתי להיראות טוב, להרגיש טוב. לא רציתי לעמוד שוב בפינה עם הדמעות שאני מסתירה, ועם הקנאה ששוטפת את כולי.

אמרתי שאהיה שונה באותו לילה, אגרום לכולם הלם, כולם יסתכלו עליי, רק עליי. ביומיים שלפני הלכתי עם החברה הטובה ביותר שלי, דנה, לקנות בגדים מתאימים, וקנינו יחד בגדים שנראו כאילו נתפרו עלינו, הבדים זרמו, וזה הרגיש כל כך טוב..

באותו היום כל מוחי היה עסוק בלהתארגן למסיבה החשובה הזו, הלכתי למספרה לעשות פן, הייתי עסוקה בלסדר ציפורניים ולשים לק, למצוא שילובים נכונים באיפור וכל פעם מחדש למחוק את זה ולנסות מחדש, פעם כל זה עוד עניין אותי באמת...

לבסוף הגיעה השעה הגדולה, עשר בלילה. דנה צלצלה בטלפון ואמרה לי לרדת למטה, שהמונית כבר שם. כשאני נזכרת איך נראיתי אז, חיוך מר משתלט עליי. הייתי אז באמת יפה, השקעתי הרבה כל השבועות לפני, ונראיתי מדהים כמו שרציתי, חבל שלא ידעתי לראות את זה אז..

אוי אלוהים כמה כאב זוחל לתוך ליבי כשאני נזכרת באותו לילה, אני לא רוצה, לא יכולה לחשוב על מה שהיה אז, זה כואב מדי, ושוב הדמעות לא מפסיקות להכות ואני מסתכלת עליה מבעד למסך הדמעות ורואה עולם אפור במיוחד.

"מה את רוצה ממני? ", אני שואלת בלחישה, כבר אין לי כוח לשאת זאת יותר, שתשחרר את היד ותיתן לי ללכת, שתיתן לי להמשיך ולהתקדם למעמקי הים, להכניס את ראשי לתוכו, לשקוע בקרקעית ולעולם לא לשוב ולצאת. לעולם לא יותר.

"את יודעת שאני לא באמת קיימת" היא אומרת. "אני המחשבות שלך, הרגשות שאת מנסה להסתיר במעטה המלנכוליה שלך, אני הטירוף שמשתלט עלייך ללא סוף, אני המחשבות ההגיוניות, אני הדעה שלך, השליטה שלך, אני המחלה שלך, ההיגיון שלך, אני הכול בשבילך ולעולם לא תיתני לעצמך לוותר עליי, את לא יכולה לחיות בלעדיי." היא מחייכת באכזריות כשעיניה השחורות נוצצות ואני משפילה את מבטי לרצפה.

קיוויתי שאספיק לעשות זאת לפני שהיא תגיע, אבל מאוחר מדי. עליי להניח את השליטה ליידי ליילה לעוד לילה אחד...

יצאתי באיטיות מן המים הקרים בעודי מחפשת במבטי אותו. היא בטוח הזעיקה אותו לכאן, היא ידעה שהיא תשתלט ושאני אצטרך אותו ורק אותו ברגע הזה. אני רואה אותו מגיע, הגיע הזמן להתחיל לכייף קצת.

חיוך עטה על פניה בעוד ליילה צועדת לעברו, הוא לא ידע מה מצפה לו.