בהיתי ביאכטה ששטה לה על גבי המסך הענק
''אוף...גם אני רוצה כזאת...''נאנחתי בקנאה
''לסבא יש כזאת...היתה כזאת...''
''הייתה??'' התפלאתי,למה שהוא ימכור את היאכטה שלו?
'' הוא מת....''
אווץ'
בדיוק כמו בפרנציפ של הסרט שראינו (סלחו לי שאני לא מציינת את שמו.ץ..הוא פשוט ארוך מידי ושכחתי....נו,זה החדש עם דרו ברימור [כע,בטח...יש לה שם בדיוק 5 שורות...],ג'ניפר אניסטון וסקרלט ג'והנסון...) כך גם בחיים-
אנשים תמיד יזלזלו במה שיש להם וירצו את מה שיש לאחרים....
אני הייתי מתה לשיחה,והיא מתלוננת שתייגו אותה,וההיא בכלל מנסה ליצור קשר עם מי שלא מעוניינת בכך....
לכו תבינו....
זה נכתב לזכר הימים* שהיינו ממציאות חרוזים נדושים וכותבות אותן אחת לשניה על השולחן...זה חלילה לא ניסיון לכתוב ''שיר''...אני הבנאדם האחרון שיצליח לחרוז משו רציני...
*הימים-זה קרה בדיוק פעמיים:P
בעיקרון כתבתי את זה בפייסבוק אבל מחוסר בדברים לכתוב בבלוג אני אעתיק את זה גם לכאן...:
שיר לבריק (ענבר...ברברה...ממגורה...משתירצו...)
הינה אני כאן ב1 בלילה כותבת לך שיר
מחפשת חרוזים תוך בהיי'ה בקיר
הלוואי ואת הגלגל היה אפשר אחורה להחזיר
לא תמצאי פה שום רצינות
השיר הזה נכתב מתוך בטלנות
ללמוד לביולוגיה אין לי כח
חבל שבמיקוד ירד לנו החומר הכי מעניין-המוח
זוכרת אני את אותן מילים ראשונות:
''ווצ'י קווווווווווו יא!''
הפכו אותנו לחברות
די,למרות שהבטחתי,רגע קט של רצינות-
עוד מישו פה מריח התפלצנות???
אם אמא תשמע את נקישות המקלדת
סוף אחד צפוי לי-למות אני עומדת!
הוי השיעמום,אבוי לגעגועים
אי'ה הם אותם ימים יפים?
ימים של תמימות
ימים של ידידות
ימים של ישיבה בבית
תוך אכילת גבינה עם זית
[מוכר לך מאיפשהו?:P]
שום רמיזות אין בכוונתי
היא גמככה לא תקרא את זה-ע''פ הבנתי...
שורות אלו נכתבו לשם החרוז
שהרי בשעה זו-דימיוני שבוז
אוי בריק,מה יהיה הסוף?
מתי תביני שקואלה זה לא קוף?!
הרשי לי להתגאות בזו השנינות
תודי שזה היה מצחיק,לפחות לשם ההגינות...
מה ששעה מאוחרת עושה לאנשים...
החיים על מאדים כ''כ קשים...
למי שתהה-לא המרתי את מקצועי למשוררת
רק רציתי לשאול האם את שורות אלה את זוכרת:
והבדידות והבדידים-החברים היחידים שנשארו לי
והעצבות,והצבים-שניהם כבר ירוקים לא מקשיבים לי....
פה מסתיים הזמר
שהרי איני נעמי שמר
ל''מאלפי הגנים'' עכשיו אחזור
אם הם היו מחכים רק עוד חמישה ימים גם אני הייתי יכולה לבחור!!:'(
(מתוך ''שעות לילה מאוחרות'' תורגם ע''י ננה ג'ק ולוסי)
כשהיא תהיה ערה אני אשאל את בארי אם היא מרשה לי לכתוב פה את השיר-תגובה שלה ואז אני אוכל לשים גם את השיר-תגובה-אליו שלי...:)
הביקור בטכניון היה מאכזב....אפעם לא חשבתי ברצינות שאני ארצה ללמוד שם אבל בחיי!זה היה משעמםםםםם....הרגעים היחידים שבהם באמת הקשבתי מתוך עניין היו כשאחד המרצים דיבר על חיידקי ה E-coli שהם חיידקים שיצא לנו ללמוד עליהם בשיעור ביולוגיה בגלל שמשתמשים בהם בתור נשאים בהנדסה גנטית...אני אוהבת ביולוגיה!:)
אני באמת אוהבת ביולוגיה....
באסה שבטכניון יש רק ביו-טכנולוגיה [עד כמה שהבנתי] וגם אם יש ביולוגיה-מה כבר אפשר לעשות עם זה חוץ ממחקר[אאאמממ...] ורפואה [יאכס!]?
השיקול היחיד שלי ל-ללכת-ללמוד-בטכניון הוא שזה מקום שקשה להתקבל אליו.
יש לי מן דפקט כזה:אם זה קשה עד בלתי אפשרי-אני רוצה את זה.
זה תופס גם לגבי מקומות שירות לשנה הבאה,אם יש שם תקן אחד או 2-אני!אני!אני!
אבל אם יש שם 30-שיעמום....
מזל שאני לא כזו טיפשה ללכת לנסות דברים שישעממו אותי [*שיעול!* טכניון *שיעול!*]רק כי קשה להשיג אותם....
זה היה שבוע מוזר....
היה לי התקף של מאניה דיפרסיה-כל ערב היה לי איזה רגע קטן של אושר לא מוסבר...פשוט משום מקום צץ לו הדיגדוג החביב הזה בבטן שמסמן את בוא המחשבה ''וואלה,החיים לא כ''כ קשים...למען האמת-יש פה המון אנשים נפלאים...נכון שזה ביחס של 1:50 ''לטובת'' החלאות,אבל גם אותם שני אנשים חביבים שמסתובבים להם בין 100 אנשים דוחים שווים את החיוך הזה...''
וכל ערב הלכתי לישון עם דיכאון...(בריק צדקה בקשר לזה שכתיבת ''שיר'' אחד יכולה לגרום לך לחשוב בחרוזים...)
יהיה טוב!
יהיה טוב?
בעזרת ה' יהיה טוב....
לילה טוב ושבת שלום:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בננה מלכותית