בלי שום התרעה מוקדמת דלת הדירה שלנו נפתחה והבת של השכנה הקוקו מלמטה נכנסה.
''אמא ביקשה אממ...אממ..'' רומי בת השלוש התחילה לגמגם.
''יש לך פתק!!תראי להן את הפתק!!'' נשמעה קריאתה של האם מלמטה.
''תבנית חד פעמית?'' שירן קראה את הפתק ''אין לנו תבנית חד פעמית,תגידי לאמא שאנחנו בנות שרות ואין לנו דברים כאלה בדירה!''
''מי אמרה את זה??אני חייבת לעלות לראות מי אמרה את זה!!'' נשמעה בשנית קריאתה של שכנה-קוקו-אמא מלמטה.(ברור לכולנו שהיא רק חיפשה תירוץ לעלות אלינו...)
''מה ז''א אין לכן תבנית?אז איך אתן אופות עוגות ועוגיות בתנור??''
''טוב..אין לנו תנור,אנחנו בנות שרות!!''
אחרי הסברים רבים חשבנו שהבהרנו לשכנה את המשמעות של היותינו בנות שרות והיא עזבה את הדירה בידיים ריקות.
אבל מסתבר שזה היה יותר קשה משחשבנו כי כעבור מס' דק' הדלת נפתחה שוב,ושוב-ללא התרעה מוקדמת, ורומי הקטנה נכנסה שוב לדירה בבקשה חדשה-
''אמא ביקשה אממ...שו שוקולד אממ...שוקולד חד פעמי!''
''שוקולד חד פעמי???את מתכוונת שוקולד למריחה??אין לנו כזה בדירה!תגידי לאמא שאנחנו בנות שרות וכל מה שיש לנו בדירה זה מים,שמן,מלח ופלפל!''
כשהדלת נסגרה מאחוריה המשכנו לנו בניחותא בשיחה שהתחלנו מקודת כשפתאום-למרבה ההפתעה-הדלת נפתחה שוב:
''אמא שואלת את יש לכן ********'' (סווג עקב שכחה) ''חמודה'' ניסינו לא להתעצבן ''אין לנו מותרות כאלה בדירה, אמרנו לך-כל מה שיש לנו זה שמן,מים,מלח ופלפל...את יכולה להגיד את זה לאמא?''
כשהמסכנה הינהנה ועמדה לצאת מהדירה נעמולה החליטה שהפעם חייבים לוודא שהמסר יעבור
''חכי רגע!מה את אומרת לאמא שיש לנו בדירה?''
''אמממ...'' היא התחילה לגמגם.
''מ-'' התחלנו כולנו (כחמש מבנות הדירה) לעזור לה
''מים!'' היא צייצה בהתרגשות של ילדה שהרגע גילתה את אמריקה
''ש-'' ''שמן ומלח!!'' היא ידעה כמעט בלי עזרה
''ומה עוד???פילפ-'' ''פילפל!!''
''יפה!'' כולנו הרענו בשמחה,וכדי לוודא שהיא לא תשכח שיננו איתה בפעם האחרונה ''מים שמן מלח ופלפל!!אל תשכחי להגיד לאמא!''
כי ככה מחנכים ילדים בימיינו....
ומדוע נקראה קוקו?שנאמר: ''כל השומע מטאטא כאילו היה סקאד,והדופק בדלת בניסיון לעוקרה מהמקום והמזמן משטרה ב10 בערב עקב הזזת* כיסא-נקרא קוקו''
*בהזזת כיסא דובר,ולא בגרירתו.
''אוווו שלום!!!'' קיבלנו את פניהם של השוטרים. ''כבר המון זמן ציפינו לכם!!''
השוטרים האומללים לא הבינו מה נפל עליהם, הם בטח הסכימו בכלל להגיע-כשעה לפני הזמן שבו הם אמורים בכלל לנקוט צעדים נגד מרעישנים-רק משום שגב' קוקו התקשרה אליהם וצעקה ואיימה לשלוח את חבריה הפושעים (כמו שהיא עשתה לנו...) עד שהם הסכימו.
''תקשיבו בנות,החוק אומר שמ11 בלילה אסור להרעיש...'' לא נתנו לו לסיים את המשפט וכבר הטחנו בו את כל תיסכולינו- ''הו כן?ומה החוק אומר על התיישבות על כיסא?ועל לטאטא במטאטא לאחר השעה 9 בערב? ועל הליכה בנעליים על רצפה חשופה בחורף קר?? כי את כל אלה נאסר עלינו לעשות השנה!אנחנו לא מדברות חלילה על להזיז את הספה ב8 בערב או משו,אנחנו מדברות איתך על להתיישב על כיסא!''
תלונות מסוג זה הורעפו על השוטרים ממערכת סראונד מ6 כיוונים.
אחרי שהסברנו להם שבניסיון להתחשב בה,היה לנו הסכם עם השכנה שמ10 בלילה אנחנו בעוצר ואסור לנו לטאטא,לנעול נעליים,להזיז כיסאות,לדבר באיזורים מסויימים בדירה, לצחצח שיניים ולאכול טוסטים בתמורה לזה שהיא לא תדפוק על דלתנו שוב כמו בולדוזר שמנסה להוריד קיר, כל שנותר למר שוטר החביב לומר היה ''טוב,בואו רק נסיים את הלילה הזה בשלום...''
''אתם רוצים לשתות משו??לאכול??'' הצענו בחביבות כשהשוטרים עשו את דרכם אל הדלת לבלי שוב...
הם סרבו כמובן. טוב,מי רוצה לאכול תבשיל שמורכב ממים,שמן, מלח ופלפל???
הזכרתי את העובדה שזה קרה ביום השואה?
השנה ביליתי את מיטב שעותיי בחטיבת ביניים קטנה באיזור מישור החוף.
מה יש לומר על אותו מקום נפלא? אני חושבת שאפשר להעביר את המסר ע''י סיפור קצר...
זה היה בשיעור אומנות,השיעור ''האהוב'' על תלמידי בית הספר, בו הם לומדים לצלוף בחבריהם בחתיכות פלסטלינה במקום ביצירה פרחים ועיגולים מהחומר הנ''ל.
זה קרה בתחילת שנה ולכן המורה עדיין לקחה קשה את העובדה שחתיכת צבע פנדה פגעה בלחיה של אחת התלמידות והיא זימנה את המנהלת-אימת כל התלמידים.
''מי עשה את זה??'' היא התחילה בשיטת-התחקור-הכל-כך-יעילה-שאפילו-בבולשת-משתמשים-בה שלה.
כשלמרבה ההפתעה אף יד לא הונפה באוויר היא ניסתה שוב,הפעם היא העלתה את התיחכום של השיטה- ''מי עשה את זה????!'' היא צווחה.
עכשיו לא נותר לה אלא להשתמש בנשק הסודי.
''אתה עשית את זה??'' היא פנתה לתלמיד תמים שישב בצד
''את עשית את זה??'' לתלמידה אחרת
אחרי שהיא סיימה לעבור תלמיד תלמיד היא עברה אלינו,בנות השרות האומללות שלא הבינו מה נפל עליהן-''את עשית את זה??ואת??''
''ל-לא!'' שיקשקנו מרוב הפתעה.
''לא ייתכן שאף אחד פה בכיתה לא עשה את זה!מישהו כאן משקר לי!!''
במצב כזה לא האמנו שמישו עוד יודה באשמה,אבל שמעון-הידוע בכינויו אבי-הרים פתאום את ידו והתוודה: ''המנהלת,אני עשיתי את זה,אבל לא התכוונתי שזה יפגע בה!''
''אתה יודע מה?אני ידעתי מההתחלה שזה היית אתה!רק רציתי לגרום לך להודות בזה לפני כולם!!''
אחרי שהוא עשה את המעשה הבאמת אמיץ הזה (בלי שום טיפת ציניות) בלי שהוא היה חייב,כי הרי תוך חצי שעה העניין היה נשכח, המנהלת החכמה שלנו החליטה שהמסר צריך להיות: עשית את המעשה הישר ואמרת את האמת-תושפל לפני כולם!
כי ככה מחנכים ילדים בימיינו...
ביום הראשון שלנו בדירת השירות עשינו יום ניקיון וניסינו להבריק את הדירה,מעשה אמיץ בהתחשב בכמויות הטינופת שהשאירו אחריהם דייריה הקודמים של הדירה-קומונת חדרה של הנוער העובד,אם לשפוט על פי הראיות שהם השאירו אחריהם...
כשהגענו לחלק המפחיד באמת-ניקוי הכיור במטבח- וחברתי האמיצה הואילה בטובה לשפשף את העובש שהצטבר בכיור, שותפתי לתקן הלא היא נעמולה הזהירה ''תזהרי לא לשפשף את כ-ל העובש,אחרי הכל-זה הדבר שמדביק את הכיור לשיש...''
ואכן,פחות מ24 שעות לאחר מכן הכיור נפרד מהשיש ועבר לרצפה...(אל דאגה,הם נפרדו כידידים....)
למרות בית הספר ההזוי שבילינו בו (מקום שבו לבנות שירות אין זהות משל עצמן ומתייחסים אליהן תמיד כ''בנות שרות'',גם אם אחת מאיתנו תעמוד לבד לגמריי וידברו אליה במשך 10 דק' בלשון רבים-''תצלמו לי את זה וזה ואחר כך תדביקו את זה אל וזה ואז תתלו את זה על זה ואז תגידי לח' את זה וזה...''),ולמרות הדירה המתפרקת (ראו ערך-הכיור,המעקה,התקרה,הארונות,המקלחת שבה לא היו לנו מים חמים במשך 3 חודשים), למרות הטינופת הבלתי ניתנת לתיאור השולטת בדירה ולמרות החוסר במזגן, למרות זיהום האוויר הכבד ולמרות תחנת הרכבת שתקועה באמצע שומקום, מקום אליו מגיעים רק לאחר מסלול אתגרי למטיביי לכת וכמובן,למרות השכנה הקוקו והשכנה השניה שמנסה להכפיש את שמנו-למרות הכל(וואוו...איזה קוטרית אני...)-אני לא מצטערת על הבחירה שלי, אומנם היה קשה השנה,אבל למדתי הרבה וזכיתי להכיר את האנשים הנפלאים והאדירים שהכרתי השנה...
גרעין חדרה עושים פה מורל-אם אתה לא משלנו חבל!!אם אתה לא משלנו תלך!!גרעין חדרה עלייך מולך!!קוקו קוקוקו תעשי לי אשקוקוקו...!!''
אחח...גאוות יחידה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בננה מלכותית