כשבננה פגשה כתר ושרביט

ליל שמחת תורה-שמונה בנות שרות בחולצת תנועה חוזרות מפעילות הכירות עם בוגרי הסניף שהתפרק והקמנו מחדש.

מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות עכשיו?

נכון,דלת הדירה התגלתה כנעולה-המפתח בפנים אצל שתי בנות שפרשו מוקדם ולמרבה ה''מזל'' הן שתי הבנות שאפילו שוקר חשמלי לא יכול להעיר..

עכשיו,יש כמה דברים שאתם צריכים (טוב,אתה רלוש,צריך) לדעת על הדירה שלנו:

אנחנו 12 בנות בדירה-11 בנות מהגרעין ועוד אחת שהיא הקומונרית של חדרה מרכז. יש לנו 2 קומות בדירה ואם ישנים טוב למעלה אין סיכוי לשמוע דפיקות מהדלת למטה...בתחילת שנה היו לנו משום-מה רק 4 מפתחות לדירה.באותו ערב בלתי נשכח חלוקת המפתחות היתה כדלהלן:

מפתח אחד אצל הרכזת שהיתה אמורה לשכפל לנו אותו,מפתח שני אצל הקומו' של חדרה מרכז,מפתח שלישי אצל שאר בנות הגרעין ומפתח רביעי הוכרז כ''נעדר''.תזכרו אותו טוב טוב...

חזרה לסיפורנו:

לאחר ניסיונות רבים לקרוא לחלי ושרה שישנו להן בנחת בקומה השניה הצלחנו למרבה הצער להעיר את כל השכונה-למעט שרה וחלי..

נחסוך לכם את התיאורים על הצעקות שחטפנו מכל כיוון (השעה היתה 1 בלילה...) ונספר רק שנותרנו 8 בנות מחוסרות מקום להניח בו את הראש..

למחרת בבוקר כשגילצ'וק היקרה לבשה מחדש את חולצת התנועה שלה נפל ממנה דבר-מה ברעש מתכתי.

כשהסתכלנו לראות מה זה היה גילינו שזה היה המפתח האבוד ששב הביתה...

יש לנו בדירה קיר שלם שעליו מודבקים השמות של הבנות בדירה כך שמתחת לכל שם יש מקום לתלות דברים.

השנה כשהייתי צריכה לפרוק (בד''כ באחת משעות העצבים...) ולא היה לי איטרנט כתבתי ''פוסטים'' ותליתי אותם שם...משומה הם היו בחרוזים=\

אז מחוסר בסיפורים ומוזה-הינה אחד מהם מאחרי פסח...

הבלוג של ההיא עם הדחפור

אני יודעת שזה לא מעניין פה אף אחד

אבל זה מה שקורה כשמשאירים אותי רגע אחד לבד.

אז עכשיו הטו אוזניים

הינה השלמת פערים של יומיים:

ממסע פסח כולנו חזרנו מותשים

אבל רק אני נתקעתי עם מתקפת עיטושים

העיניים צורבות והאוזניים כואבות.

כך התחיל כל יום השבוע

קינוח האף הפך כבר למנהג קבוע.

אבל די להתלונן!
לא ניתן לדיכאון סיבות פה לקנן.

סופסוף הגיע החג לו חיכינו

עד ראש הנקרה ברגל עלינו!
השנה הקניידלך היו בצורת לב

ומאווטאר יצאנו עם ראש כואב..

בזכות עדידוש בפוקר נהייתי אלופה

ומהטראומה מהשכנה-גם בבית התחלתי ללכת יחפה.

בקיצור,בפסח היה ממש נחמד

ולשמחת השכנה-לא נחת לנו בדירה שום סקאד
ואז נגמרו החג,השמחה והששון

וחזרנו למקום עמוס דיכאון.

בלי שהספקנו עד שלוש לספור

היתה לנו עוד שבת בוגרים לסגור

בשתי מילים:היה מצויין!
ובחמש:לכיף כזה חיכיתי המוווןן זמן!

את חן ויואב על השידוך יש להלל*

''תגיד,אתה מכיר את מתנאל??''**

זה לא כ''כ נעים לראות בית ספר סגור

במיוחד כשאתה בפנים-עם תלמידה אסור..

כן,המנקה נעלה עלינו את השער

אבל לא נורא,לא נגרם שום צער!

קיצר,שיהיה לילה טוב-נתראה מחר.

הלוואי שהייתן סותמות!כ''כ מאוחר!!!

*בדיעבד אין מה להלל-ה''שידוך'' החזיק מעמד פחות מיומיים...:(
**ישנם 4 אנשים שליוו אותנו כל השנה בישב''גים:הרב קוק,הרבנית ימימה מזרחי,יוחאי ה''בן המאומץ'' של הרכזת שלנו (בחורצ'יק בגילנו שהתחבר עם בעלה של הרכזת ושורץ אצלה בדירה יומם ולילה...) ומתנאל-החבר של חן...איכשהו השמות האלה תמיד עלו בכל ישב''ג  וביום שישי לפני השבת בוגרים שארגנו כשאחד מהבוגרים היה אצלינו בדירה שמענו פתאום מהסלון את חן שואלת ''תגיד,אתה מכיר את מתנאל??''-משומה זה היה ממש מצחיק....

זהו בינתיים-שבת שלום ובתאבון!:)