העבודה באולפנית הזאת כ''כ השתלטה לנו,בנות בשירות,על החיים שאפילו כשאני מתעוררת באמצע הלילה בביתי-עקב חופשת מחלה-אני מבינה שהרגע חלמתי על עצמי מתכננת ביחד עם שותפתי לתקן אסטרטרגיה שבאמצעותה אני אעשה מהבית את כל הדברים שאני צריכה לעשות בשביל האולפנית...כנראה שאנחנו באמת הולכות להיות שם השנה 24/7...אם לא בגופינו לפחות במחשבותינו...
אבל בצדק.
שנה שעברה אפילו לא חלמתי שמישהו מצוות המורים יתקשר אלי לברר מה שלומי בזמן מחלה (אלא אם כן הוא צריך לשאול איפה הנחתי את הצילומים בשבילו...) ועכשיו,אחרי פחות מיום מחלה אחד, כבר קיבלתי טלפון משולץ (שם בדוי) שווידאה שאני עדיין בין בחיים ועידכנה שאני לא המעוכה היחידה בבית הספר...
המורה:''...הייתי בערך הכי דוסית שם..ממש נטע זר...''
תלמידה:''מי זאת הנטע זר הזאת שכולם כל הזמן מדברים עליה?!?!''
לפעמים אנשים מפתיעים...
היא גבוהה,רזה ומטופחת.
אין לי מושג מה היא מלמדת או מה היה הקשר שלה עם בנות השירות משנה שעברה,אבל עד עכשיו היה לי הרושם שהיא לא סובלת אותנו...
מכירים את האנשים האלה שמסתכלים עליכם כאילו אתם ערימת גללים?אז היא תמיד נראתה לי כזאת...
היום כבר התחלתי להמציא לה אגדונת בתוך הראש שלי, שהיא סוג של אמא חורגת שרוצה לשמר את הנעורים כשפתאום מופיעה לה איזו צעירונת שגורמת לה להרגיש זקנה,אבל פתאום היא נהיתה נחמדה אלינו!
כנראה שאגדת עם מיושנת לא תצא מהסיפור הזה...
כבר חודשיים בעכו ועדיין לא עיכלתי שחדרה קרתה בכלל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בננה מלכותית