מתבדרת

הגוף שלי יודע טוב ממני מה אני רוצה. יש לו תקופות. פעם זה היה מאוד קבוע. בקיץ, למשל, לא הייתי מסוגלת לשתות קפה. בגלל החום, ובכלל. בקיצים האחרונים אני שותה קפה כמו כלום. אבל בשבועיים האחרונים, משום מה אני שותה תה. ועוד תה. וקונה תה מסוגים שונים. ובכל ההקשרים של הקפה: בוקר, שעות הצהריים המשבריות, קינוח, אני פתאום מגלה שאני רוצה תה. לא יודעת איך זה עובד, אבל בינתיים אני על תה. ובמקרה או שלא, גיליתי פתאום את ה"החלפות" (עם דגש על הל') של התה. פה ופה.

הרעיון הזה מקסים בעיניי. זה טוויסט מקסים על ההתכתבויות של פעם ("נותן פוסטרים של ג'ורג' מייקל תמורת סיכות של מייקל ג'קסון!). כשהייתי ילדה, מאוד אהבתי להתכתב עם כל מיני ילדים. אל חלקם הגעתי מ"מעריב לנוער", והיו גם בנות הדודות שלי ו-pen pals אמריקאים שהבית ספר סידר לנו. מכולם הייתי מקבלת דברים מעולמות אחרים. מהארץ, פוסטרים, מארה"ב מדבקות מריחות, ולפעמים גם בולים מעניינים, מכתביות חמודות, וליום ההולדת כל מיני מתנות קטנות. אני ממש זוכרת את החוויה של לחכות למכתבים, להתאכזב קצת אם הם לא מספיק צבעוניים/ מקושטים או עם מדבקות, ולהתרגש מהמשקיעים. אני, כמובן, הייתי משקיעה בגדול. :-)

אז היום יש אינטרנט, וכפר גלובלי קטן, ואפשר לראות צילומים מכל העולם, להכיר ואפילו לקנות את כל סוגי השוקולד והממתקים, והבובות, והצעצועים והסרטים החדשים והגדג'טים שיש בכל מקום, וגם במילא הכל מגיע נורא מהר, ובכל זאת, אנשים יוצרים קשר דרך האינטרנט, ומחליפים שקיות תה. מקסים. כן, כמובן שאני רוצה גם.

וזה לא נגמר בתה. יש שם עולם שלם של סוופים בחוץ! אפשר להחליף פיסות בד, תמונות, תבלינים, מתכונים, עבודות יד. הנה, מקום טוב להתחיל בו.