אתמול היה יום מרובה אירועים. הספקתי לריב עם חברת האשראי שלי ולצאת לדייט. לחברת ישראכרט נראה מסיבה זו או אחרת מוצדק לגבות 10.40 ₪ על שליחה חוזרת של חיוב חודשי שלא הגיע לייעדו. למותר לציין שאם לא הגיעו אלייך שני חשבונות תחויב/י ב-20.80 ₪ למרות שמדובר במעטפה מבוילת אחת. מכיוון שבפעם לפני האחרונה שלא הגיע אלי דף חיוב הסבירו לי שתוך 30 יום בלבד מיום החיוב נשלח החשבון בשנית ללא חיוב המתנתי על הקו כ-20 דקות לנציג שישלח אליי שוב את החשבון. אני מבינה ששלושים יום ניתן לספור מה-15 לחודש עד ה-14 לחודש, ולא עד ה-15. אבל זו קטנוניות.
10.40 ₪ זה סכום פחות מזה שאני מוציאה על קפה. אבל מכיוון שישראכרט שוחטת אותי בעמלות כבר שנים ולקבל את החיוב בדואר נראה לי דיי בסיסי החלטתי שאני לא מוכנה לשלם את הסכום הלא פרופורציונלי הנ"ל. הסברתי לנציג החביב שהסכום לא פרופורציונלי כלל לכמה שעולה להם להוציא אליי את החיוב, שחברה קטנה יותר שהייתה מתועדת אצלה תלונה מהחודש שעבר על אי הגעת דבר דואר הייתה מתקשרת ביוזמתה לבדוק אם הדואר הגיע וכן שהם החברה היחידה שיצא לי להכיר שגובה כסף על שליחה חוזרת של חשבונית.
השליח הציע לי להוציא את החשבונית באינטרנט. בשיא השלווה הסברתי לו שמבחינתי כלקוחה של החברה זכותי לקבל חינם חשבונית שמגיעה לי בדואר ויש לו שתי ברירות- להוציא אליי את החשבונית חינם או לוותר עליי כלקוחה. המתנתי שוב ושוב על הקו עד שנאמר לי שיחזור אליי נציג בכיר יותר.
בערב התקשר אליי האחראי. הסברתי לו שוב ברוגע שמבחינתי זה או שהם שולחים לי את החשבונית ללא עמלה או שאני עוזבת את חברתם היקרה. האחראי הסביר לי שזו מדיניות חברה והוא לא יכול לעשות כלום. תהיתי אם החברה שלו מעדיפה להפסיד את כל העמלות שאני עומדת לשלם להם בשנים הבאות עבור 10.40 ₪. האחראי אמר שאין ביכולתו לעשות כלום ושאני יכולה לפנות למחלקת הקבילות או משהו כזה. הבהרתי לו בחביבות שכבר ביזבזתי מספיק זמן על הסיפור הזה ומבחינתי הוא נגמר בשיחה הזו שלאחריה אני עוברת חברה. אולי כדאי שישראכרט ששתייעל, תפסיק להחזיק אחראים שאין להם שום סמכות ולקצץ בעמלות. בקרוב: תלונותיי על חברת ויזה!
אוקיי, התחלתי עם סיפור ישראכרט לא כבניית מתח לסיפור הדייט אלא כי אין הרבה מה לספר. חברה של חברה פגשה אותי, החליטה שאני סבבה ורצתה להכיר לי ידיד שלה. הסכמתי. אתמול נפגשנו. עוד בחור נחמד, אינטליגנטי וסימפטי שפשוט ברור לי שלא בשבילי. השיחה הייתה נעימה אבל לא נסקה לגבהים והמראה שלו ממש לא לטעמי. זה לא שאני מחפשת תואמי קיאנו ריבס/ ג'וני דפ/ פירס ברוסנן/ בראד פיט/ דודי בלסר אבל משהו צריך לעשות לי את זה. זה יכול להיות החיוך, העיניים, צורת ההליכה, זרועות אלוהיות. משהו.
פעם דייטים כאלה היו גורמים לי לחוש מאוד לא בנוח. פחדתי שחביבות ונינוחות יתפרשו כעניין מצדי ומה שיצא זה שהייתי מבולבלת, מרוחקת ובעיקר מנסה לקצר ככל הניתן את סצנת הסיום של הדייט על מנת להימנע מנסיון הנשיקה או מהשאלה האלמותית "אפשר לנשק אותך?". אתמול התחמקתי בחן, שמרתי על ידיים בכיסים ומרחק נאות פלוס אבל נמנעתי מלרוץ הביתה במהירות שלא הייתה מביישת בן הוטו, אצן בעבר הלא רחוק, בעוד בן טוטסי רודף אחריו (או להפך). גם את התחושה המעיקה שיש לפעמים אחרי דייט מסוג זה לא הרגשתי. אני ממש מוטרדת, הייתכן שאני הופכת אדם שפוי בדעתו ובריא בנפשו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: