לפני לא מעט שנים עשיתי קורס שבו השתתף בחור שהיה הטייפקאסט של המרלבורו
מן. גבוה, נאה, עיניים תכולות, שיער בהיר, טיפה שיזוף פלוס אופנוע. הוא לא היה
בחור מבריק במיוחד ובכל זאת הנתונים האלה עשו את שלהם. במשך כמה חודשים טובים
מבטים הוחלפו, הופעות נדפקו (מהצד שלי) ומחמאות נזרקו (מהצד שלו). אחר כך התברר
שיש לו חברה. קצת אחרי זה אני התחלתי לצאת עם האקס של ההרבה שנים והיתר היסטוריה.
אני לא יודעת אם זה בגללו או משהו שהיה עוד לפניו והוא חיזק אבל שנים אחזתי
בפנטזיה לסטוץ עם מישהו יפה וטיפש. כדיי להתאהב אני צריכה מישהו אינטליגנטי ויותר
מזה. כדיי להימשך - לא ממש. זה נראה לי פתרון נהדר לליהנות מהחיים בלי להכניס את
עצמי למצבים שאני לא יודעת להתמודד איתם.
מאז יצאתי עם כל מיני בחורים. חלקם נאים למדי והיה אפילו אחד שיכל לדגמן
הלבשה תחתונה. אבל מישהו שהוא יפה על אמת וטיפש לא הצלחתי לגרד. יום אחד הבנתי שזה
לא חלום אמיתי אלא מין פנטזיה שאני לא באמת רוצה להגשים. כמו הפנטזיה לגדל עשרות
כלבים וחתולים עזובים. אני אוהבת מאוד את הרעיון אבל לא באמת רוצה להתמודד עם
היישום.
היום כשהייתי שרועה על ספה אצל החברה היא שאלה "ומה עם השכן?"עניתי
"הוא העלה הילוך". ואז אחרי פאוזה הלכתי לשבת ליד המחשב, נכנסתי
לפייסבוק ואמרתי "בואי תראי את הצרות שלי". "זה או שאת שוכבת איתו
או שאני באה לבניין שלך ו...." איימה הבחורה כשלשונה משורבבת החוצה.
אבל כיף לי שהדברים כמו שהם. כשהמחמאה עומדת באוויר ואני לא צריכה לבדוק אם
יש מאחוריה כיסוי או שסתם מדובר במישהו שלא זוכר איך לא לפלרטט (מילולית ופיזית)
עם כל בחורה שזזה. לפעמים כיף לחזור לגיל שבו כלום לא קורה חוץ מאיזה מתח נעים
והאפשרות לשחק במה היה יכול להיות אם".
אני חושבת שזה קצת כמו שלפעמים הלפני-נשיקה או הלפני-סקס עם כל המחשבות
שרצות בראש והגוף שכמה כיפי לא פחות (ולפעמים אפילו יותר) מהדבר עצמו. לא יודעת
למה אבל יש לי תחושה שלפסקה האחרונה בחורות יתחברו יותר.
יש עוד המון דברים שאני רוצה לכתוב עליהם אבל אני עייפה עד אין קץ ומתקשה
לכתוב יותר מפיסקה וחצי על נושאי לפני שאני מחליטה שהוא כתוב חרא וממש לא אינטליגנטי
והולכת לבלוס מזהו במקום. עמכם הסליחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
