לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

just DON'T do it


בריאות נפשית זה בדלת ממול. תבקשו את ברכה. כן, אפשר גם בין שתיים לארבע, אם לא נוח לה היא פשוט לא עונה.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2009

והפעם: מדו יוצאת לעזרת הקהילה הגאה


יום שישי. ההמונים צובאים על הרחובות. תוסיפו לזה אחד מצעד הגאווה וחברה שרוצה להיפגש מחוץ לגבולות גזרת מונית שירות 4 ו-5. כל תל אביבי יגיד לכם שלהזיז את האוטו יכול להיות די מפחיד ביום שכזה. קו האוטובוס למקום הוא מאלה שלא ניתן לסמוך עליהם ואני שבימים כתיקונם אלופה בעמידה בזמנים – לא הספקתי.


הפתרון: מונית. הטעות הקריטית: מונית. במקום לפתוח חלון כמקובל המונאי פתח את הדלת ככה שלא יכולתי שלא לשבת לידו. החלק שמכניסים אליו את חגורת הבטיחות היה שבור. הבסיס היה שם אבל לא כל המסביב. בפה עם שתי שיניים שבורות מקדימה הוא לא נתן לי רגע להתרווח והתחיל להסביר לי כמה הוא עצבני ממעד הגאווה. נהג מונית עצבני? נהההה. לא יכול להיות. הוא הכניס שם את אלוהים ואת זה שהמצעד הזה הופך ילדים להומואים ולסביות.


בהתחלה ניסיתי לדבר בהגיון שלי. אח"כ הבנתי שזה מיותר ואני צריכה לדבר בהגיון שלו. אמרתי לו שאלוהים (זה שאני לא מאמינה בקיומו, כן?!) הוא הרי כל יכול ואם הוא לא היה רוצה הוא לא היה יוצר הומואים. והוא נאלץ להסכים כי הרי אחרת היה יוצא שהוא מזלזל בקדוש ברוך הוא. ואז המשכתי והסברתי לו בפרץ יצירתיות שהסיבה שנבראו אנשים עם נטיות מיניות שונות היא לבחון את הסובלנות שלנו. שדווקא מכיוון שאנחנו היהודים היקרים נרדפנו על בסיס אמונה חובה עלינו להתנהג אחרת.


אמנם לא נראה לי שמהשנה הבאה הוא יילך לצעוד במצעד הגאווה אבל באופן מפתיע נראה לי שמשהו חילחל בקטנה. יצאתי משם שמחה וטובת לב והלכתי לפגוש את חברתי שתחייה (טוב נו, כנראה שהייתה השפעה הדדית).


אחת הבחורות שעובדת בקומה שלי הצליחה לומר לי את אחד הדברים הכי משמחים שיש:

היא: את חייבת להפסיק לבוא עם השמלות האלה

אני (ממלמלת): למה? אה... אבל חם לי.

היא: ככה אני בחיים לא אמצא חתן!

אני (צוחקת): ומה איתי? לי לא מגיע??!?


ומנגד:

אני: לא יודעת... נראה לי שיש אנשים שחיים חיים הזויים. זו ממש טלנובלה.

היא: אנחנו בגיל הזה עכשיו.

אני: הגיל הזה??

היא: כן. קודם היה את גל החתונות. עכשיו אנשים מתחילים להביא ילדים. זה הגיל של הבגידות וההורים שנהיים חולים.

אני: יופי. ממש עשית לי טוב על הנשמה.

היא: אבל ככה זה.

אני: טוב, אני הצלחתי לדלג על זה כנראה.


התחלתי לכתוב את הפוסט הזה אתמול והיו בו פסקאות כואבות וחותכות. אבל עם המעט שאני מפציעה פוסט קיטור נוסף נראה לי אפעס מוגזם. ויותר מזה לא קשור להתחלה. אם הוא יהיה רלבנטי עוד יום-יומיים אפרסם את ההמשך הצולע.

נכתב על ידי , 14/6/2009 21:12  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




65,868
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למדו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מדו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)