לא שהכותב הזה או הפלטפורמה בה הוא כותב באמת צריכים את ההמלצה שלי. ובכל זאת קבלו את הרשומה המוצלחת הזו.
הייתי בכיכר אתמול והיה מחמם לב. אנשים בגיל של הוריי, כמה בחורים שסטריאוטיפית הייתי מהמרת שהם הומופובים, הורים עם ילדים קטנים, הרבה צעירים, שורות-שורות של אופניים שנקשרו לאורך השדרות. זוגות צפופים כמעט כמו המכוניות בשולי הכביש.
היו רגעים שהלב שלי התכווץ בצער והתחלתי להרגיש את הכאב העמום בגרון (הדמעות מהסוג המינורי תמיד מצויות במצב היכון, כמה מביך). באחרים גיחכתי על חוסר ההתאמה. מרגול שהרקידה במזרחית לייט את הקהל שרה "עוד תהיה לי, תהיה לי אהבה לא הורסת". ואני מצאתי את עצמי אומרת "בשבילי זה תמיד או זה או זה. או אהבה או לא הורסת".
אחר כך כמו תל אביבית טובה ישבתי בבית קפה, התכנון היה פאב אבל מפה לשם מצאנו את עצמנו שלוש בנות בבית קפה. פעם זה היה נראה לי לא ראוי. זה טבעי לי.
ובלי שום קשר, מכירים את סיקור הספורט מהזן הבא: "האדומים הובילו במחצית", "מבין הצהובים בלטו..."? וכמובן שאין מספיק צבעים ככה שיש כמה קבוצות צהובת/ כחולות/ סגולות. המסקנה: צריך עוד נשים בספורט. ככה נקבל את הפוקסיה, הלילך, הדבש וכו' מה שייצור מצב שדי להגיד "הוורוד בייבי" וכולם יידעו באיזו קבוצה מדובר.
בהלך רוח מטופש זה אאחל לכם לילה טוב ושבוע מעלף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: