5/2010
 כמה טוב שבאת הביתה
מאז שחזרתי להתעמל ימי שישי שלי הפכו דומים אחד לשני. אחרי טיול הבוקר המפואר של הכלבה ופיזור עצמות לעיסה גורמה, פינקתי את עצמי באחת מארוחות הבוקר האהובות עליי בקפה ליד הבית. ישבתי עם ספר ברוגע וניסיתי להתעלם מהאנשים שעישנו עליי ומהמלצרית שמעכה את הכיסא שלי פנימה כל פעם שעברה בדרכה לשולחנות ליד.
משם נגררתי עמוסת תיק + שקית בד כבדה לחדרכושר. שמתי את כל ציוד ההתעמלות בתא והלכתי להסתובב עוד קצת לפני השיעור. להרביץ באוויר לאנשים מדומים עשה לי קצת טוב. נכנסתי להתקלח עם הזרם שבהתחלה קפוא ואז נהיה רותח וצריך לדעת לכוון בדיוק-בדיוק.
התכוונתי להגיע הביתה לנוח כמה דקות ולהוציא את הכלבה לטיול שלה. אלא שבבית קידמה את פניי הפתעה נחמדת. כשהגעתי לחדר השינה גיליתי על המיטה שלי רמזים לזה ששודדת מסוימת הצליחה לפתוח את פח השירותים. וכן, היה כנראה חשוב לה שכל העולם יידע שאלו "הימים האלה בחודש". ביבבות שבר העפתי את העדויות לפח ואת המצעים לכביסה.
כשהגעתי לשירותים התברר לי היקף ההצלחה המסחררת. הפח היה פתוח לחלוטין כנראה בגלל לחיצה על הדוושה! תמיד טענתי שאני מגדלת כלבה מחוננת. כמובן שבמקום לטייל קרסתי מול המחשב ופצחתי בגלישה על ריק. אין, אין כמו לחזור הביתה.
בקרוב, באמת בקרוב יחזרו אליי כוחותיי והרחמים העצמיים יירדו לארבע בסולם ריכטר ואז אכתוב פוסט למופת. נשבעת בכלים המג'ויפים בכיור שלי!
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: