just DON'T do it

איך כותבים רחמים עצמיים בלי להתמסכן ובלי לעצבן? בדרך כלל אני נלחמת בשדים הפרטיים שלי בכלי נשק קונבנציונליים יותר ופחות. דואגת לעצמי לתעסוקה, חושבת על יתומים באפריקה ומזכירה לעצמי שגם הדשא של השכן נובל בגלל חוקי ההשקייה. אבל מדי פעם הם תוקפים אותי מאחור כשהמגננות שלי לא בכוננות ואז המצב נהיה רע ומר.

הבעיה באומללות הזו היא שקשה במהלכה להתמודד עם אנשים שחייהם מוצלחים משלך (כמעט כולם, לפחות סוביקטיבית). אני מרגישה כאילו אחוז גדול מהשיחות עם חברים הן מלח על הפצעים. הם לא מתכוונים. לי פשוט רע עם עצמי, והכל עובר מסננת שגורמת לי להרגיש רע יותר. ההיא קיבלה עבודה טובה? אני תקועה בעבודה כי לא מספיק מוכשרת, והגעתי לשיאי וכדאי שאשלים עם יכולותיי האומללות. או אולי פספסתי קריירה מצליחה יותר באחד מהתחומים אותם זנחתי? כמובן שהמחמאות שמרעיפים עליי בתפקיד הנוכחי הן לחלוטין לא רלונטיות.

התחילו איתה? אני אמות לבד!!!!! עם כולם מתחילים. רק לא איתי. וגם לא הזמינו אותי לרקוד במסיבה של כיתה ו'. ואף פעם לא הציעו לי נישואין. ואני מסכנה ואומללה והכי פחות מוצלחת ביקום. ולכי תפרגני לאנשים כשאת מרגישה ככה. 

אני מסתכלת על אנשים שאני מכירה שנים, והתחושה שכולם עשו דרך. פסולי החיתון נשואים, אלה עם הקוצים בתחת מצאו עבודה נהדרת. ורק אני תקועה באותם מקומות בדיוק. מרימה את עצמי מהם רק כדי לחזור להיות אותה אני. קצת עצבנית מדי, קצת טרודה מדי, לא אוהבת את עצמה, חסרת ביטחון עצמי לפעמים, מתקשה להתרכז, מתקשה לפרגן לאחרים כשרע, האידיאלים בשמיים המעשים קרובים מדי לרצפה. 

והתקופות האלה הן חרא בלבן, והן גובות מחיר. אלו התקופות שאת מאבדת אנשים שאת אוהבת. מאבדת אנשים כי את לא מצליחה לזייף פרצוף נהנה בחתונה. מאבדת אנשים כי את לא מחזירה טלפונים כי אין לך יכולת לשמוע על הבחור החדש. מאבדת אנשים כי אין לך כוח לנאומי המוצלחות שלהם. 

ולדבר הכי טוב שקרה לי לאחרונה: אני חוששת שגרמתי לתאונת דרכים. כן, כן כזו מנוולת אני שיכולה ליהנות מתאונת דרכים.

נהג הסעות ילדים בשנות ה-50 לחייו ניסה לעשות לי פנטומימה. מכיוון שחששתי שהוא ראה שהיםלתי משהו חשוב ולא שמתי לב ניגשתי לברר על מה המהומה. מהון להון התברר שמהצומת הקודם הוא מנסה להציע לי טרמפ. הודיתי לו בחום (נוט!). כלומר התחמקתי באלגנטיות (יס!). רגע וחצי אחרי התחלף האור ברמזור והוא נכנס בצומת ובמונית שנכנסה לצומת באדום. אין נפגעים בנפש, רק בפח. כמובן שאני דורשת לייחס את זה לקסמיי המופלאים שהוציאו אותו מריכוז. ובבקשה אל תנסו לערער על התיאוריה המופלאה שלי.