just DON'T do it

יום ראשון בצהריים. פחות מיומיים אחרי הרצח בבאר שבע. פחות מ-24 שעות אחרי הרצח ברחובות. אני מתכננת לחצות כביש עם הכלבה, נעצר ערס מוביל באמצע הכביש בצורה לא ממש ברורה. אני מחכה שהכלבה תעצור על פי כל חוקי הטקס לפני הכביש. משמעת הכביש בבית מדו נוקשה, ואם לא עוצרים לא מתקדמים. אחד הערסים מגלגל את החלון מטה ומסמן לי לעבור. אני מסמנת לו להמשיך לנסוע, ואז הוא צועק לעברי: "פעם הבאה אני דורס לך ת'כלב". כנראה פגעתי לו בכבוד או משהו.

רגע אחרי זה קלטתי שאני לא מתפלאה, שאני כבר רגילה לאלימות המכוערת הזו. כל פעם אחרי שאני מעירה למישהו על משהו אני מקללת את עצמי ואת הפה הגדול שלי. "בסוף עוד ידקרו אותך", אני מזכירה לעצמי. וזה עוזר, עד הפעם הבאה. עד לפני כמה שנים דקירה בגלל ויכוח על חנייה גרמה לנו להלם.

היום כבר לא צריך ויכוח או חנייה. מספיק לפגוע לאיזה ערס קטן ומושתן בכבוד. ואלו אנשים שהכבוד שלהם מאוד גדול ורגיש. כנראה כשאין מוח ואין רגישות ואין אמפתיה ואין עוד אלף ואחד דברים אז הכבוד גדל לממדים מפלצתיים. וגם נהיה רגיש להפליא. ערסים קטנים עם רגשי נחיתות גדולים וכבוד שיצא מפרופורציה זה מתכון בטוח לפיצוץ אפילו בלי חומר בערה.

עד לפני כמה שנים ראיתי בישראל את הבית שלי. רציתי לחיות פה. התפלאתי לראות אנשים עוזבים. לא חשבתי שישראל מושלמת, אבל יכולתי להרגיש פה בבית. בשנים האחרונות התחושה הזו הולכת ומתעמעמת. הייתי בורחת מפה אם הייתי יותר אמיצה והרפתקנית או אם היתה לי עבודה בתחום שנדרש יותר מעבר לים. אלים פה מדי ושונא הרבה יותר מדי.

אני אמנם לא חיה בתחושה שלקחו לי את המדינה מהידיים כי הממשלה הנוכחית מנוגדת כמעט לכל מה שאני מאמינה בו. בדמוקרטיה תמיד יהיו תקופות בהן רחשי הציבור והשלטון לא יתאימו לתפיסתך. וזה לגיטימי וחלק מהעניין. מתסכל, אבל אני יכולה לחיות עם זה. אי אפשר לקבל את השיטה רק כשתוצאותיה מקובלות עליך. אבל האלימות והשנאה שמתגברות כאן מיום ליום הן מעבר לכוחי.

הדה-לגיטימציה שמעבירים את כל מה שמריח ולו ריח קל של שמאל מוציא אותי מדעתי. יותר מדי אנשים פשוט לא מסוגלים לתפוס שרוב המאמינים בשתי מדינות לשני עמים עושה זאת במידה רבה (אם לא בעיקר) כי הוא מאמין שכך נוכל לחיות כאן טוב יותר. היום כל מי שמאמין כך נתפס כמי שיש להשליך לאריות/ להרוג בעינויים/ לקבור בעודו בחיים. עבורם דמוקרטיה משמעה להצביע למי שהם חושבים שצריך להצביע לו. ובה בעת אני מנסה לא להסתכל על כל מי שחושב שונה ממני כגזען. כן, אני מאמינה שחלק (אני מקווה שגדול) מהימין בוחר כך כי הוא מאמין שאין סיכוי לשלום, ולא כי הוא לא רוצה בו או שונא ערבים. ובינתיים יותר מדי בורים חמומי מוח מסתובבים סביבנו. 

אבל אני פחדנית גדולה ואמשיך כנראה לחיות כאן זמן רב ולקטר. אם לא אדקר למוות קודם לכן, כמובן.