הלב שלה היה שבור, אבל היא נזפה בי שאני לא יוצאת לדייטים, שאני מרשה לעייפות ולחוסר החשק להכריע אותי. ידעתי שהיא צודקת, אבל זה מסוג הידיעות האלה שלא מונעות מאתנו לפתוח עוד חבילת שוקולד או להתחיל לנקות את הבית. נדיר שמישהו מצליח לעניין אותי באמת, וכשזה כבר קורה זה בדרך כלל נגמר רע והספה כל כך נוחה.
כשירדתי ממונית השירות בחזור חייך אליי בחור ואני חייכתי חזרה. ובאופן לא אופייני לא המשכתי בקצב מהיר מדי בצעד מהיר מדי. החלטתי פעם אחת בחיים להאט את צעדי, ואפילו להעניק לו את הצעד הידוע כ"חצי סיבוב אחורה". והוא אכן הלך אחריי ובתום שיחונת קצרה לקח את הטלפון.
כבר בשלב הטרום דייט הרחתי צרות. הוא ביקש ממני לבחור זמן ומקום, ובסוף סובב את הדברים כך שניפגש במזמן ובמקום שהוא רצה. השתעשעתי בתחושה שהחיים נראים לרגע כמו צ'יק פליק זול, שבו רגע אחרי שהבחורה מרגישה שהכל כבר אבוד והיא מקבלת שטיפת מוח בונה, ניגש אליה זר מסתורי והורס. או במקרה זה בחור שאינו מבחיל חיצונית ואין לו נכות נפשית ברורה.
הערב לא היה לי נעים. הוא נכנס לדבריי, התווכח על שטויות וניסה לשלוח ידיים כמעט מהדקה הראשונה של הדייט. הוא הזיז את התיק שלי שהיה על הכיסא לידי כדי לשבת על ידי ולא מולי. וכמובן שקירב את הכיסא עוד. חשדתי בו שהוא בוגר הקורס המטופש לאמנות הפיתוי שהופך גברים חסרי ביטחון ליצורים סליזיים שלא ראויים למגע אדם.
לא הצלחתי להשלים כמעט שום סיפור כי כל פעם הוא נטפל לאיזה פרט שולי באמצע. אבל זה עדיין היה סתם דייט ראשון לא מוצלח, לא משהו חריג שיתבלט על שלל הפגישות שיצאתי אליהן בשנים האחרונות. הצרות התחילו כשהוא החליט שהוא חייב לבדוק לקראת סוף הפגישה אם אני מעוניינת בהמשך.
בנים, אל תעשו את זה אם אתם לא יכולים לעמוד בלא. זה סתם נהיה מביך, מגעיל ולא נעים לכל הנוגעים בדבר. יום אחרי זה בטלפון כבר יהיה לי נאום סימפטי על למה אני לא בעניין (זה לא אתה זה אני, אני בדיוק מתאוששת מקשר שנגמר לפני 20 שנה, אני אוהבת רק טיפשים ואתה היורש של איינשטיין וכו'). אבל הוא התעקש, ומכיוון שמזמן לא נשאתי את נאום "זה לא אתה זו אני" הגאוני שלי, גם אני לא הגבתי אופטימלי.
לא העלבתי או הייתי גסת רוח. אממה? קצת גמגמתי. קצת אמרתי משהו על תחושות בטן ולא משדרים על אותו גל, ולא יודעת ותן לי לחשוב. זה יצא ממני כי הוא היה חונק מדי וכל הנוכחות שלו הייתה דביקה פיזית ולא מאפשרת מרחב. והוא בתגובות שלו, אם עוד לרגע הייתה לי התלבטות, הבהיר לי כמה החושים שלי צודקים. הוא פחות או יותר אמר לי שאני מדברת שטויות ושהוא יודע טוב ממני שאנחנו כן מתאימים. הוא גם טרח להסביר לי כמה הולך לו עם בנות ושהוא לא צריך אותי, אלא רוצה. קריפי.
והשיא היה בפרידה. כשעברתי לידו מעט אחרי שנפרדנו בזריזות לשלום. הוא פשוט נבח לעברי: "זה בסדר, את לא צריכה להתקשר אליי מחר".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
