טוב אז עברתי על הפוסטים שכתבתי די מזמן והדבר היחיד שעבר לי בראש זה "למה עשית את זה לעצמך מטומטמת.."
שוב יש לי חשק לכתוב פה ואין לי מה.
אז חופש פסח וזה..
היום הלכתי לראות את הסרט "משחקי הרעב" ואני חייבת לציין שהספר לא רואה את הסרט הדי לא משו בכלל הזה.
ציפיתי למשהו הרבה יותר מעניין, מרגש והרבה יותר "WOW"
פתאום |כל הזמן| אני נזכרת בו.
ואיך נתתי לעצמי להרוס את זה.
איך נתתי לאידיוט החסר תועלת ההוא לנשק אותי?
איך נתתי לעצמי לבגוד [אבל אני לא אשמה ניניני. סתמי כבר תירצת מספיק זה הדבר האחרון שיעזור לך] ולהרוס את הדבר הכי טוב שקרה לי בתקופה האחרונה.
אני זוכרת שתמיד הוא היה אומר לי "גם אם ניפרד, ואנחנו לא! אני לא רוצה שתשנאי אותי כמו שאת שונאת את כל האקסים שלך. אני רוצה שנשאר ידידים" אבל איך אפשר להיות ידידים כשאני מרגישה כ"כ פתטית לידך? שאתה בא ומציק לי ועוקץ אותי לגבי כל מה שקרה בינינו. אין לך טאקט. הוא אף פעם גם לא היה.
במקום כלשהו אני שונאת אותו.
הוא מצא אהבה אחרת שבוע אחרי שנפרדו. או שאולי הוא לא מצא והיא תמיד הייתה שם ואני הייתי רק אפשרות ללשכוח אותה?
משום מה כולם רוצים שהבנאדם שעזב אותם, יהיה מאושר גם בלעדיהם. אז אני לא. אני ממש לא רוצה שתהיה מאושר אני רוצה שתסבול. זה אולי נשמע קצת אנוכי ובכל זאת נפרדנו כי אני פגעתי בך. אבל אני שונאת את התגובה שלך. אפילו שזה נשמע מפגר כי שוב, אני זאת שפגעה בך.
אתה אידיוט. אתה שומר בסתר את העובדה שאתם ביחד בשביל מה? בגללי אני יודעת. אבל מה אתה חושב לעצמך רק כי אתה לא שלי כבר לא יהיו לי חיים בלעדיך? למה אתה מוציא אותי פתטית. מה חשבת שזה לא יגיע אלי? אתה לא יודעת שאני יודעת. אני יודעת.
איזה סיפור מפגר. אני מבולבלת מכל הכיוונים ואין דבר שבא לי יותר ממישהו לבכות לו, שינגב לי את הדמעות. מישהו שיתן לי חיבוק אמיתי, אוהב. ולא מהחיבוקים הצבועים האלה.
[זאת הייתה פריקה בלבד. אני ממש לא מנסה להגיד שאני בדיכאון או משו. סתם אמרתי כל מה שאני חושבת. (:]
לילה טוב חברים (: ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
