החופש הזה בכלל לא עושה לי טוב

מה-1 ביולי אני מוצאת את עצמי יושבת בבית ולא עושה כלום

כולם עסוקים בשלהם

לפעמים אני מגוונת עם שום דבר, אבל רק במקרים מיוחדים.

היום היה עוד יום מחורבן.

הייתי אמורה להפגש עם חברה שעתיים חיכיתי ואז היא הודיעה שהיא לא יכולה, הרס לי קצת את המצברוח

אז ישבתי מול המחשב. מה עוד אני יעשה. אגוון לטלויזיה?

אין לי פה חברים לעשות איתם דברים. יש בערך 3 שאני באמת יכולה ליזום פגישה אבל הם בחול/קייטנות או לא בבית.

אמא שלי כבר צועקת עלי שאני לא עושה כלום

אני חייבת שגרה, לא במובן של בית ספר אבל אני צריכה שיהיה לי משהו לעשות לא סתם להתבטל

אני סתם מדרדרת לריקנות ואדישות שאני מול המסך כל היום.

אין לי חשק נגיד לצאת ולרוץ או ללכת לטיול עם הכלבה

הכל ריק.

אני מצטערת שאני נשמעת כולי דכאונית.

אני מוצאת את עצמי גם משנה דעות נורא מהר על אנשים בעקבות מעשה קטן או איזה זילזול.

ושאני בטוחה כבר החלטתי שזה חיסרון בעיני ומוריד ממני קצת את ההערכה כלפיהם הם מצילים לעצמם את המצב ואני כבר מצטערת על מה שחשבתי עליהם קודם.

אין לי דעה מדויקת על אנשים. אני יכולה להתעצבן עליהם נורא ופתאום הם יעשו משהו וזה יחלוף לי.

או שלפעמים אני מתכננת להגיד מה אני חושבת על איזה משהו שלא נראה לי, אני מתרחקת לאחור כי אני לא מסוגלת להגיד כזה דבר באמת,זה נראה מעליב או שאני לא מצפה לתגובה שלהם. כך שאני יוצאת מפסידה לעצמי בשיחה.

סליחה שבילבלתי בשכל.

מקווה שעליכם עובר חופש כיפי.

אה כן ההורים חזרו מיפן

יום או יותר נכון לילה טוב.