אל תלכי במורד של מסדרון אינסופי
כל הדלתות מובילות לחדר אחד
חדר ריק, על הגג שלו הגשם דופק
הוא מספר, מספר לך שאת לבד

התקרה בו כחולה וכחולים הקירות
ותלויה בו מראה, שמראה מה היה
יכול להיות

בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה
בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן

צל חיוור, על פניה מתגלה מסתתר
היא רגועה, כשסוסים רצים לה בדם
קצה חיוך, היא רוצה רק לשקוע נמוך
אל הפנינים, שזורחות על קרקע הים

התקרה שם כחולה, וכחולים הקירות
גם הים הוא מראה, שמראה מה היה
יכול להיות

בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה
בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן

בעולם מקביל, הסוסים בדם
הפנינים זורחות שם על קרקע הים

לבד, לבד ולבד.

צריך להתנתק ולהמשיך

אבל לאן?

באמת שאין עוד לאן

תליתי יותר מידי ציפיות ליום הולדת.

אבל גיליתי כמה דברים על אנשים, קרובים, לא קרובים.

והגעתי למסקנה שנמאס לי

אני לא בובה של אף אחד

וגם שחלק אומרים את יודעת שאכפת לי

בסוף מתעסקים רק בעצמם, או שחושבים שסבבה להוציא את כל הכעס עלי, ואז יודעים שאני פשוט אסלח.

מהיום

לא

יותר.