כל כך חרא

לקום על הבוקר בהרגשה של ביזיון

ללכת לבית ספר עם חיוך מזוייף רק שיראה כאילו הכל בסדר

שבעצם כל כך שחור לי מבפנים.

עם הימים אני פשוט נהרסת מבפנים

הכל נראה כל כך ריק

ויש דברים שגורמים לך כל כך לכאוב

שאתה יודע שזה לא משנה מה זה לא יעזור.

חוץ מזה הלבד הזה הורס אותי. כמה שזה נשמע קיצ'י חסר לי עוד חצי.

בית ספר הפך למשהו עוד יותר דל ומשעמם

הכל אותו דבר

ונמאס לי לנסות למצוא את הטוב בחיים

כי קשה לי למצוא אותו.

דברים כבר לא נראים רלוונטים או משמעותיים

כל אחד חייב חשבון לאנשים אחרים

נמאס לי שפוגעים בי, טוב אבל זה כבר משהו אחר

ואין לי לאן לברוח שרע

חייבת דף חדש

אבל איך.