" מתי כבר תברר את העניין הזה?"

" בשביל מה? את יודעת שגם אין לה זמן לזה והיא לא תמשיך עם זה.. סתם בזבוז".

החלומות נקברו עמוק מתחת לאדמה.

אולי זה סימן שזה לא בשבילי.

ובכל זאת אני בוחרת לא לחשוב על זה, איך "אולי" להציל אותם.

היעוד שלי זה משהו ראלי, כמו כל אלה עם הסטיגמה של "חכמים".

כנראה שאחרים הבינו את זה בשבילי.. ואני בעצמי, כבר ויתרתי.

אני יכלתי לבכות אבל פחדתי שזה יפריע...

לא משנה כמה שאני אחשוב כמה מטומטמת הייתי לפני שנה וכמה שעכשיו למדתי מזה

שנה הבאה יהיה אותו דבר, אני אסתכל על עצמי, ה"מאיה בכיתה י" ואראה עוד פעם. את הבורות הזאת.

תסתכלו עליכם בעוד כמה שנים שתחשבו על מה שעשיתם עכשיו, זה יראה לכם כל כך שולי ואולי טיפשי. כאילו איך?

הסבר היחיד, אנחנו כל הזמן לומדים מטעויות, ותמיד יש מה ללמוד.

לפני שאתם עושים משהו, תנסו לחשוב אולי איך זה ישפיע הלאה.

יש לכם את הכוח לשנות.

כל התקופה שניסיתי להדחיק לפינה איכשהו חוזרת לחיי. וזה בטוח ילווה אותי עוד כמה שנים טובות..

אין לי את הכוחות להתמודד עם זה שוב.

הא. איזה אירוני. בידיוק מתנגן עכשיו במחשב "keep holding on" של אבריל לאווין (תקראו את המילים...).

שיהיה לכם סוף שבוע נעים.

רוצה לשכוח את זה

שיכלתי להיות שם

אם רק..

אם רק הייתי יותר טובה.

באותו הרגע הכל התנפץ.

בשבילי זה נגמר.

אני לא פייטריט.

אני כישלון