בכיינית בע

למה אני כזאת?

נמאס לי!

פשוט נמאס לי כבר שבגלל הדברים הכי קטנים אני בוכה ואני שונאת את זה.

ואח"כ אפילו בהפרש של שניה אני מדברת עם אנשים בגישה הכי אופטימית.

למרות שבפנים אני כבר לא יודעת מה לעשות.

אני שונאת את החיים.

//עריכה-

אני שונאת שמתעלמים ממני, שופטים אותי בגלל המראה החיצוני, שופטים אותי בגלל חברים שלי, שופטים אותי בגלל המוזיקה שאני שומעת, מקללים אותי, יורדים עלי, צועקים עלי, מחריכים אותי לעשות דברים, יש את התחושה שאין לי חברים, להתחרט, מתגרים בי, חושבים שיותר טובים ממני בהכל, מרכלים עלי, צוחקים עלי, אני בכיינית, אני קנאית, אני חושבת שאני יותר טובה מהרבה אנשים וזה לא נכון (אני חייבת להבין את זה), אומרים לי מה לעשות, מתגרים בי, אני עושה את המעשה הלא נכון, אי אפשר להחזיר את הגלגל, עצוב לי, אני רבה עם אנשים, אני חושבת שאני מישהי אחרת, חם לי, מדביקים לי סטיגמות, מדביקים לאנשים סטיגמות, אומרים שהמוזיקה שאני שומעת מכוערת, מרכלים לידי.

כן את כל אלה אני פשוט שונאת.
והרשימה עוד ארוכה, אבל אין לי כוח...

\\