I'm sorry, i can't be PERFECT
PERFECT
PERFECT
PERFECT
PERFECT
PERFECT
PERFECT
PERFECT
PERFECT
המשפט הידוע שכולם שמעו בתחילת דרכם בבלוגים, בטיפו, "כי שלמות זו לא מילה גסה"..
מודה, אני מסכימה עם זה. אבל באמת יש דבר כזה שקוראים לו שלמות? זה לא הגיוני.
כי בכל דבר אפשר למצוא את הפאקים הקטנים שלו, ויש דברים שפשוט אי אפשר להתעלם מהם.
אבל מה קורה עם רוצים, כ"כ רוצים אבל פשוט לא מצליחים.
חושבים עליהם ולאט לאט הם מתרבים, וזה קורה תמיד, עם רצון ובלי רצון ועם כוונה ובלי.
זה מעצבן, זה מרגיז, זה נוראי! הרגשה מגעילה כזו של "אוף מעניין איך זה היה אם זה היה קורה אחרת".
אני שונאת להרגיש ככה, אני שונאת לחשוב יותר מידי ואז לבוא ולפרוק פה הכל.
לפעמים שוט באלי להפסיק, להפסיק לצחוק, להפסיק לבכות, להפסיק לחשוב, להפסיק לחיות.
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה אני רק יודעת שאני רוצה להפסיק ואני לא יודעת מה.
החיים כ"כ חרא,
חראחראחראחראחראחראחראחרא חרא ענקי.
איך אני יכולה לסדר את החיים כמו שאני רוצה?