ריקנות, זו מן תחושה שנוטה להציף שאנחנו לבד. בעיקר אחרי יום מלא חברה.

סיפוק, זו מן תחושה שממלאת את הראש בצלילים ואנרגיה. כשעושים משהו שאוהבים.

השראה, זו מן תחושה כזו שלוקחת למקום אחר. בעיקר כשעייפים, או מתקלחים!

שנאה עצמית, זו מן תחושה כזו של חרטה. גם חרטה זו מן תחושה שהורגת מבפנים.

בס-תופים וסולו גיטרה בדיסטורשן, זו מן תחושה כזו של עוד

*

אני עוד קצת מאוהבת, לא בטוחה אם בבנאדם או במוזיקה, לא בטוחה מאיפה זה נובע, אני בקושי מכירה את עצמי, קצת עיוורת לגביי, לגבי הפנימיות שלי.

ואני קצת חוששת שאני שוב נהרסת מבפנים, שוב בדרך למטה לריקנות המוחית, לחוסרים בנפש.

שוב אני מרגישה שיש לי מטרה אחת והיא מישהו שאני אפילו לא בטוחה מי הוא... למה אני חייבת להיות כל כך פתטית?