זה היה יום בהיר, או ערב חשוך, אני לא זוכרת מתי זה קרה בדיוק- שהחלטתי שאני משתנה. נמאס לי מהשיער הארוך הזה כמו כולן והבגדים הממותגים. 

אז עברתי ניתוח לשינוי מן הסתם, זהו בעיקר הליך מוחי מסובך אבל הוא מלווה בהרבה מאוד דברים רגילים- או בקיצור, חיי היום-יום.

ועכשיו אני כבר לא אחת מן הסתם, אני חושבת שיש לי דעות מגובשות וצודקות בכל נושא שאני מתעניינת בו, ושאני לא מפחדת ללכת נגד הזרם אפילו אם אני ממש בתוכו (ראה ערך: אני בעד טבעונות ונגד גארי יופרובסקי).

ולא אכפת לי לאהוב דברים קצת שונים, ולחשוב קצת שונה ולא לאהוב דברים טריוויאלים ומאוד לאהוב דברים טריוויאלים

ואני לא מתביישת במי שאני

ואני לא אחת מהסתם הזה שהולך שם בחוץ אחרי מטרות שהוא לא מודע להן

מותר לא לאהוב את עצמך

ומותר לרצות לשנות ולהשתנות

אבל הכי חשוב, שאני מכירה את עצמי

אני יודעת מי אני ולמה אכפת לי

וזה הופך את הימים למעניינים הרבה יותר

ובעלי משמעות גבוה יותר

ולפעמים, לא צריך לעצור ולחשוב

אלא פשוט להמשיך הלאה

ולפעמים חייבים לעצור ולחשוב

ורק אז להמשיך הלאה

כאן נגמר לו קטע פואטי ואף שנון בצורה מפליאה