לפעמים אני מביטה על העתיד שלי בספק. ספק קיים, ספק טוב, ספק רע.

אני לא יודעת למה אני שואפת. יש מקצוע שאני רוצה, אז מה?

אז אני אהיה מספיק טובה בשביל להתקבל ללמוד אותו, כי כזו אני, אני אהיה באחד המקומות הראשונים בכתה מבחינת "גובה הציון ביחס הפוך לזמן הלמידה", כי בד"כ אני כזו, אחרי שנתיים של לימודים ימאס לי, והחברה שבניתי במקום הזה תתחיל להיות שנואה עליי.

אני לא חובבת גדולה של ריגושים, אבל שינויים נדרשים אצלי בתדירות תכופה, אפילו השינויים הכי קטנים נחשבים (כמו התוצאות של נסיעה לאיקאה למשל). 

אז יש לי עתיד מרגש יותר?

מבחינת "אהבה" אני גרועה. ככה זה אחרי תקופת דיכוי של שנים מצדי ומצד החברה 

ואני נוטה לזלזל בעצמי. אני ביישנית שזה אחד החסמים הגדולים בהיכרויות, ורוב הסיפורים שלי חסרי פואנטה ...

אני כל כך מבולגנת כרגע, שהמוח שלי מרגיש כמו מערבל בטון ענק

ונורא קשה לי לדמיין את העתיד