במקרה שמעתי היום את השיר "אשה באבטיח"- שיר שלדעתי לא שמעתי כבר 10 שנים. זה עורר בי תחושות געגוע נוראיות לעבר ובעיקר לשירי ילדים. כן, זה מוזר, אני אוהבת שירי ילדים, לדעתי זו תוצאה של "להיות הבת של אמא שלי" שהיא גננת במקצועה.

אז החלטתי לרכז כאן כמה מהשירים שאני אוהבת

בתור ילדה הייתי מעריצה קטנה של עוזי חיטמן.

אם מחשיבים את עכשיו כבר לשבת (כי השעה 3:11 בלילה בין שישי לשבת), אז מחר אני מתגייסת

מרגישה כאילו זה כבר סוף עידן התום, או לפחות שאני הולכת להשיל את השאריות האחרונות של הילדותיות ולהתחיל להשתמש בכל מיני ראשי תיבות שכרגע אין לי מושג מה הם.

לפעמים כשמקשיבים לאנשים אחרים אז מאבדים את זה.

מילים יכולות לשטוף את המוח- לבנות תקוות.

היי, הכל מתנפץ אחר כך.

"הוא מתחיל איתך" הם אמרו, ובהתחלה לא רציתי להקשיב להם.

אבל הם המשיכו, והזמן עבר, המחשבה לא הרפתה.

וכבר חשבתי שאולי הם צדקו

כשנפגשנו שוב הכל נראה אחרת, בעיניי.

יש בי תמימות, או אולי אמונה לא מוסברת בהכל

אני סומכת עליכם יותר מדי

ומה אתם יודעים בכלל... 

אני חכמה, אבל תמיד אני חושבת שאתם קצת יותר חכמים

וכנראה שזו טעות