בשנים האחרונות התחלתי להגדיר את התפקיד שאני ממלאת בעולם

וההגדרה שהתאימה לי עד עכשיו הכי הרבה היא סוג ב'

אני מרגישה שאני פשוט לא ממלאת תפקיד ראשי

לא בחיים שלי ולא בחיים של אחרים

אני תפאורה

לפני שיסגרו את ישראבלוג (אם זה אי פעם יקרה):

אני מקפידה להכנס לפה פעם בשנה לפחות, לראות מה חדש.

הבלוג הזה קיים כבר 9 שנים, כלומר מאז שהייתי בת 12

ואני לא מרגישה בשינוי מנטלי קיצוני.

אני פשוט חווה את גיל ההתבגרות הזה כבר המון זמן, כנראה שלנצח, רק שעכשיו אני כבר מתחילה להיות מבוגרת אז הסיפור הזה הופך לפתטי. 

בקיצור;

אני קצת עצובה, כנראה כי זה מצברוח לילי שכזה.

אני די אובססיבית וכראה אעקוב אחרי הכניסות לבלוג בימים הקרובים.

אני קצת עייפה אז אני אלך לישון וכנראה בפעם הבאה שאכנס לבלוג אסתכל על הפוסט הזה ואגיד - איזה מטומטמת.