החופש הגדול האחרון נגמר היום,קצת שמח קצת עצוב.

לפני חמש שנים כתבתי פוסט על זה שאני מתחילה חטיבה, והנה כבר יב'. השנים האלו טסו במהירות האור. 

אני מרגישה שהשתניתי ולא השתניתי בו זמנית, וכשאני חושבת על מי שהייתי לפני שהתחלתי חטיבה קשה לי שלא לצחוק ולבכות- כמה שהמצב היה עגום- או לפחות הרגיש ככה.

יש תהליך משמעותי של התבגרות בשנים האלו, רובנו מנסים להסתייג ולהגיד שאין הורמונים ואנחנו פשוט מבוגרים מספיק בשביללחשוב בהיגיון, אבל אני מבינה כמה אני אימפולסיבית בשנים האלה, וכמה אני דורשת והאמת, זה נפלא!

פעם חשבתי מה זה לעזאזל בגרויות?! (בתור האחות הגדולה בבית לא בדיוק נתקלתי בפרוצדורה של מבחן בגרות לפני שעשיתי אחד) ומי זה הבני גורן הזה שהמדריכים בתנועה בוכים בגללו?!

פעם הבטיחו לי כמו לכל ילד שנולד פה "עד שתגדלי לא יהיה צבא". אז עברו איזה 12 שנה מאז, ובכל זאת יש צבא (וואלה...) ואני כבר בתהליכי מיון והכל נראה כל כך הגיוני- כל כך לא מפחיד.

אני חושבת שאני שמחה לגדול,  אבל זה לא קל. הכל מלא במשברים ובכי והורים וחוסר תקשורת. ומצד שני כל כך הרבה שמחה ודברים חדשים ומרגשים ובכי טוב והורים טובים וחברים טובים! זה באמת תהליך שמסגרת בית הספר היא חלק אינטגרלי בו, ואני חושבת שלהגיד י"ב זה דבר אדיר, כי ככה אני חותמת 12 שנים שאולי יהיו הכי משמעותיות שיהיו ל בחיים.

אז עוד שנה שתעבור הכי טוב שאפשר