כשיש חופש שלא תלוי בדבר, כמו עכשיו, הגוף היפה, החטוב והמושלם שלי (לא באמת) חולה. בקיצור- נדפקתי.

רק עכשיו אני מבינה כמה פסיכולוגיה כרוכה במחלות. אני לא מדברת על זה שנהייתי חולה מסיבה מסויימת, אלא על העובדה של מה שקורה בזמן המחלה.

אם אני רועדת- ואני אומרת לעצמי להפסיק לרעוד, אז אני מפסיקה.

אם אני אומרת לעצמי לחייך- אז אני מרגישה כבר יותר טוב

ואם אני מצחצחת שיניים אז אני כבר מרגישה נקייה (יחסית).

מקווה שהאקמול ישפיע לטובה

ושמחר אקום שמחה ומאושרת!

והגדרה מדוייקת לשיר: מהמם! (ואני לא נוטה להשתמש במילה הזו)