אז אני מחכה לדבר איתך בצ'אט של הפייסבוק. לא שקבענו, לא דיברתי איתך כבר שנים. ויש לי רק שאלה קטנטנה

אז אני מפתחת שיחות עם אנשים, כי טוב לחזק את הקשר

כאילו שאם אני אדבר איתם אז תתחבר גם

וכל זה בגלל שאלה קטנטנה

וכל זה לא חשוב בכלל

ספק אנמיה ספק מחלת נפש.

יש לי מחר את בדיקת הדם הפחות או יותר חצי שנתית שאני כופה על אמא לקבוע לי- כן זו כבר אובססיה של ממש.

ולא רק זה, גם קצת השתגעתי, היום אמא אמרה לי:"בגלל שלקחת ראקוטן את לא תוכלי לתרום דם"

ופשוט התחלתי לבכות ולהתעצבן

ואמרתי משפט חדש לאוסף המשפטים המדאיגים:"עוד חודשיים אני חותמת על כרטיס אד"י ומתאבדת"

שלא תגידו שאני לא מצפונית...

בכל מקרה, זה הצליח לעצבן אותה- מה שבדרך כלל לא קורה. היא נוטה להתעלם מהמשפטים אבל הפעם היא צעקה עליי בעצבים "אל תדברי שטויות!"

אולי פשוט נשמעתי יותר רצינית הפעם...