במקרה שמעתי היום את השיר "אשה באבטיח"- שיר שלדעתי לא שמעתי כבר 10 שנים. זה עורר בי תחושות געגוע נוראיות לעבר ובעיקר לשירי ילדים. כן, זה מוזר, אני אוהבת שירי ילדים, לדעתי זו תוצאה של "להיות הבת של אמא שלי" שהיא גננת במקצועה.

אז החלטתי לרכז כאן כמה מהשירים שאני אוהבת

בתור ילדה הייתי מעריצה קטנה של עוזי חיטמן.

אם מחשיבים את עכשיו כבר לשבת (כי השעה 3:11 בלילה בין שישי לשבת), אז מחר אני מתגייסת

מרגישה כאילו זה כבר סוף עידן התום, או לפחות שאני הולכת להשיל את השאריות האחרונות של הילדותיות ולהתחיל להשתמש בכל מיני ראשי תיבות שכרגע אין לי מושג מה הם.

"עוד לא נגמר! תפסיקי להגיד שכן...

לא נגמר... לא... חכי עוד דקה"

אביתר בנאי

בראש שלי אני קצת מוציאה את הציטוט הזה מהקשרו. אבל באמת עוד לא נגמר, רק עוד כמה ימים.

ביום ראשון מתחיל פרק חדש בחיים שלי מכמה מבחינות: התחלה חדשה ופרידה עצובה.

אני מקבלת את זה.

הגיע הזמן לשינוי- לעשות משהו עם עצמי. למרות שהמערכת הולכת לדכא אותי למוות פחות או יותר.

עם מספיק מייקאפ החיים יראו בסדר, בסופו של דבר