דני שלי..מה היא עשתה שזה מגיע לה? דני הייתה ילדה יפיפיה עניים ירוקות וצלולות שאומרות הכל,שיער חום ונמוכה..שעצב בענייה..היא הייתה ילדה בודדה ועצובה שהייתה צריכה להתמודד עם הכל לבד..
לדני היו שני הורים ,שלהם לא היה אכפת ממנה..היא הייתה מגיעה מבית ספר,מיום ראשון של כיתה א',
כולה נרגשת לרוץ אל ההורים שבחיים לא רצו אליה ולקבל את החיבוק החם והתומך של אבא,את הנשיקה המחממת של אמא.
באותו רגע שבאה אליהם ההורים לא יכלו להפסיק זה היה מחלה בשבילם..הכו והכו אותה בלי סוף..וצעקו עליה..! :"את מפריעה לנו עכשיו את לא מבינה אנחנו עסוקים???"דני הקטנה רצה לחדר שכולה מוכה בוכה ומחכה..לחיבוק ונשיקה אוהבים..
כעבור 3 שנים..שנים של קושי..דני קמה בבוקר לעוד יום לבד בשבילה..רק פעם שהיא התעוררה היה מן פתק קטן שהיה מונח על השולחן:"דני לא נחזור!אנחנו עזבנו.."באותו רגע הקטנה ומהפוחדת הפכה לבודדה..התעוררה לבית ריק בלי שום דבר כל לילה הלכה דני לגן השעשועים שליד הבית שלה..אכלה ממה שנישאר. והלכה כל לילה לאותו ספסל ובכתה ובכתה ולא הפסיקו הדמעות.ישבה מחובקת בעצמה,עד שלילה אחד רואה דמות מתקרבת אליה..
באותו רגע דני פחדה ,רעדה .. והשתקרבה הדמות ראתה דני איזה אישה..דני התחילה לבכות לבכות בלי הפסקה מפחד, האישה שהתקרבה
אמרה לה:"איפה הורייך ילדה ?" היא ניסתה לשכנע אותה..לדבר מה קרה..דני לקחה את ידה של האישה הלכה צעד צעד לביתה הריק ואמרה:לבד!
האישה התחילה לבכות ולחבק את הילדה..ולקחה אותה איתה.
.8 שנים שחייתי עם דני! אך אחד הימים שבאתי להעיר את דני..לא הייתה דני..התסתכלתי בכל החדר והדבר היחיד שראיתי זה מכתב שמונח על שולחן יפה מקושט עם נקודות אדומות
ובו כתוב:
"אמא יקרה..אני יכולה ליקרוא לך אמא?
תודה על שנים ניפלאות כ"כ ,שנים של אושר..
אבל אני מצתערת ..לא יכולתי..נישברתי..החיים לא עבדו למזלי..
תודה..תודה..אלוהים לא ישכח את מעשך.
אני לא שוחכת ולא אשכח
דני."
מה שהבנתי אחר כך שהנקודות האדומות היו דם.
***הסיפור הוא לא סיפור אמיית,אבל כתבתי אותו בשביל להראות לכם מה הרבה ילדים בעולם עוברים,במיוחד בתקופה הזאתי,והסיפור הזה מוגדש לך רוז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבת לכם..P: