היי,
עבר דיי הרבה זמן מהפעם האחרונה שכתבתי (4 ימים) לא הרבה קרה אני עדין לא יודע מי התקשר אליי, טוב אני יודע טוב מאוד מי דיבר איתי (לפי היהירות בקול שלו) אבל מי שמעניין אותי זה מי ה"חבר" שצחק ברקע ואמר לו מה להגיד. טוב אני לא ייכנס לזה יותר מידי, אני רק יגיד שברגע שזה יצוץ שוב (שמישהו יתקשר או שמישהו יגיד "זוכר שהתקשרתי אליך") לא יהיה טוב!
לא קרה לי הרבה דברים ב-4 ימים האלה, הזמינו אותי ללכת לעזריאלי אבל האנשים שהזמינו אותי זה (רוב הסיכויים) האנשים שהתקשרו אליי, אז פשוט לא התחברתי למסן ונתתי להם לעשות מה שבא להם בראש, בכל זאת רציתי לחסוך כסף בשביל לקנות MP4 ו- את האלבום החדש של איומי האמאסאקי (כן אני לא סתם אוטאקו, אני אוטאקו כבד. אני רואה סדרות אסיתיות, שומע מוזיקה אסיתית, אוכל אסיתי ורואה אנימה.)
הבנתי היום את ניפלאות הזבל (XD זה לא נשמע טוב.) טוב....אז ככה כל שנה בחופש הגדול אני מרגיש כאילו אני בעדיפות השלישית של ההורים שלי (יש לי עוד שני אחים) זה תמיד קורה בחופש כי זה כאילו כולם עובדים ורק אני מתבטל במשך חודשיים וחצי. בתחילת החופש היה קטע דיי חזק מריבה גדולה עם אמא שלי, היא צעקה עליי "כל מה שאתה עושה זה להיות על המחשב ולראות את הדברים היפנים שלך! זה מה שמעניין אותך!" והיא דיי התחילה לזרוק דברים. היא לא יודעת אבל באותו רגע החזקתי סכין יפני ביד (אה, אה יפני) ברצינות אם לא הייתי יודע כמה רעש זה יעשה אחר-כך, הייתי חותך לעצמי את הוורידים, זה לא שאני רוצה למות. מה פתאום! אני פשוט רוצה שאנשים יבינו את הכאב שלי.
אחרי מה שהיה באותו הערב הבנתי את מה שאמא שלי החביאה כל השנים אחרי תמיכה מזוייפת בתחביב "המוזר" שלי, אבל למזלי מצאתי לעצמי פיתרון, אני מנקה את הבית, אני מסדר את החדר לאחים שלי, עושה ספונג'ה, מנקה את השירותים ואת האמבטיה (דבר שתמיד גורם לי לרצות להקיא.) אבל מה שאני הכי אוהב זה להוריד את הזבל במיוחד בשעות הערב עד הלילה, למה? כי כשאני מוריד את הזבל ואז יושב על חומה כזאת שיש ליד הבניין שלי במשך דקה או שניים, נושם את האוויר ה"נקי", נהנה מהשקט מסתכל על הכוכבים ומשאיר את הכעסים מאחורי.
תמונה שצילמתי ונסיתי לתפוס את הרגע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
