היא חייכה חיוך עדין, כאילו מה שאמרה כרגע הוא הדבר הכי הגיוני בעולם,

" מה?" שאלתי לבסוף, היתי המום לחלוטין, למה שלקלייר לא תהיה שום סיבה

לחיות?, " אין לי שום קשר עם מה שנשאר מהמשפחה שלי, אני לא גרה במקום אחד

אני מטיילת בעולם, העבודה שלי היתה צלמת, מכרתי צילומים ואם התיישבתי באיזה

מקום לזמן מסויים עבדתי בעבודות מזדמנות, כול מה שמישהו אי פעם ראה בי זה

בחורה יפה, משעמם לי רוב הזמן, אין לי חברים או חברות, מזה משנה אם אני אמות?"

הדברים שהיא אמרה, נאמרו כבדרך אגב, " מזה משנה אם אני אמות?" המילים הדהדו

בראשי, בלעתי את רוקי לאט והשפלתי את מבטי, מלקק את שפתי, " אם כול כך לא

אכפת לך לחיות, למה נבהלת כשאמרתי שמקסימום תמותי? למה לא נכנעת לג'ון?

לאדם?" , " אני נראת כמו איזו זונה לדעתך? ", היא הניחה את הספר על הכורסא

ועלתה למעלה, שמעתי את הדלת נטרקת.

" קלייר?" דפקתי בעדינות על דלת חדרה, פתחתי אותה והחדר היה ריק, שיט.

ידעתי במדרגות וחיפשתי בקומה התחתונה, עליתי לקומה השניה פותח את חדר

האמבטיה, קלייר עמדה שם, סביב גופה היתה קשורה מגבת, היא הביטה בי

בהפתעה, " מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!" צרחה עלי, יצאתי במהירות

מהחדר וסגרתי את הדלת, ירדתי לקומה התחתונה, יוצא מהדלת והולך ליער.

~

מנקודת מבטה של קלייר -

אלוהים אדירים איזה דפוק!, לבשתי במהירות את החזיה והתחתונים שלי, מפחדת

שיכנס שוב דרך הדלת, למה הוא כול כך בטוח שאני מנסה לברוח כול הזמן?!

ירדתי לקומה התחתונה לבושה בחלוק, הוא לא היה שם, דלת הכניסה היתה פתוחה

לרווחה, התקדמתי אליה כדי לסגור אותה, " שלום" קול גברי היה מאחורי, לא הקול של

הערפד הזה, אדם אמר לי ששמו אדגר, אבל אני לא חושבת ככה, זה לא התאים לו,

הסתובבתי וראיתי בחור גבוה, עם שער חום אגוז שהגיע עד לכתפיו, הוא לבש חולצת טריקו

לבנה ומכנס טרנינג שחור, " את באמת יפה.." סינן והתקרב אלי, אולי הוא זה שבא להרוג אותי.

הוא התקרב לצאוור שלי, הגיוני, ערפד, וליקק אותו מלמעלה למטה, הדבר העביר בי צמרמורת

ורציתי להקיא, זזתי אחורה והוא בתגובה הפיל אותי בכוח לרצפה, " פאק" סיננתי, " לא יפה"

אמר הבחור בחיוך, " ככול שתאבקי יותר, ככה זה יהיה גרוע יותר" לחש

~

בעטתי בגופו של לו שכרע מעל קלייר, היא התנשמה במהירות, היא היתה עטופה בחלוק

שנפתח כנראה כשנפלה, היא היתה לבושה רק בחזיה ותחתונים מתחתיו, היא התרוממה במהירות, הושטתי

לה את ידי והיא לקחה אותה והסתתרה מאחורי שוב, " חשבתי שאמרתי לך לא" סיננתי לעבר לו

שקם מהרצפה, " בחייך אד, אני לא אתה, אני לא מסוגל להתאפק" אמר בחיוך, פלטתי נחרת בוז,

" זאת הסיבה שאף אחד לא רוצה להסתובב איתך" אמרתי, " אע, למי אכפת, עכשיו תן לי לנשוך

את הילדונות וזהו" אמר והתקרב אלינו במהירות, תפסתי בגרונו של לו ולחצתי בחוזקה, הוא החל

להיחנק במהירות מפתיעה, הוא ניסה להכות אותי אך בלמתי אותו, " דיי!" צעקה קלייר ונעמדה מולי,

" דיי תעזוב אותו!" אמרה ונצמדה אל חזי בעינים נוצצות, שיחררתי את לו והוא נפל על הרצפה, ממלא

את ריאותיו אוויר, " דפוק" סינן ויצא מהבית.

" טיפשה, הוא עמד להרוג אותך!" אמרתי בקול תקיף, היא רק ניצמדה אלי יותר, כורכת את זרועותיה

סביבי וקוברת את פניה בחזי, " אלוהים.." סיננתי, היא התנתקה ממני ורצה במהירות לחדרה,

עליתי לאט במדרגות ונכנסתי לחדרה בלי לדפוק, היא היתה לבושה בחולצה גדולה שלא במידה שלה שהגיע

עד אחרי ישבנה, היא הביטה בי בהפתעה, " מה קרה?" שאלתי בקול לא אכפתי במיוחד, " כלום" אמרה

וחייכה, זונחת את המכנסיים שעמדה ללבוש, " קלייר", " בסדר תרגע... אני חושבת שאתה טיפש אד,

למה לך לריב איתם בגללי?" הבטתי בילדה הקטנה שניסתה להרביץ בי תורת חיים, " רצית שאתן

לו להרוג אותך?" , היא הביטה בי ונאנחה, " עני לי, כך אדע איך לפעול בפעם הבאה"