" אז כמה זמן נשאר לי?" שאלתי בשקט, הלב שלי הלם בחזה בחוזקה,
הוא הוציא סיגרה מהקופסא, מלברו אדום, והושיט לי, לקחתי בשמחה,
הוא הצית אותה, שאפתי שאיפה ארוכה ונשפתי בהקלה את העשן המתוק.
" עד שהסיגריה תיגמר" הוא אמר, טוען את האקדח בדממה, ללא הבעה.
נזכרתי בכול הסרטים שראיתי, שהחיים חולפים מול העיניים, שתמיד מצטערים
שלא היתם מספיק עם האנשים שאוהבים, שלא עשיתם דברים שרציתם לעשות,
חייכתי, יונקת עוד קצת רעל מהסיגריה שלה.
" מה מצחיק?" שאל בקול חסר משמעות, " אני חושבת כמה הסרטים האלה
מטופשים, כול מה שעובר לי בראש הוא שבאלי בלאדי מרי עכשיו, ושתזיין אותי
כמו פעם.." הוא חייך, לא ראיתי אותו מחייך הרבה זמן, " זה לא יעבוד לך"
" אני לא רומזת לכלום" חייכתי אליו, תמיד ידעתי שלגברים יש היגיון שונה מלנשים,
הוא תמיד היה אומר שאין בינינו שום הבדל, ואפילו ההבדל הפיזי קטן מאוד,
שנשים וגברים? הכול אותו חרא, נוצרנו מאותה אשפת חלל ע"י אותם יצורים
מוזרים שעשו ניסויים כימים, הרבה יותר מידי זמן.
עוד שאיפה, מתי בכלל התמכרתי לזה כול כך? בטח בגלל ניר, הילדה הזאתי
תמיד עישנה לידי, לא יכולתי לא להתפתות, הרגשת ההקלה כשנשמתי עשן
סיגריות, היכולת לזהות סוגים שונים, השאכטה הראשונה... הקלה מטורפת.
הוא הביט בי, חצי סיגריה נגמרה, חשבתי על הפעם הראשונה שהוא זיין אותי,
הוא היה לחוץ כול כך, " תמיד הית פחדן" אמרתי בחיוך, הוא התעלם.
הוא פחד כול כך לגעת בי, שונא כול כך ילדים, אז לקחתי גלולות, כבר ב16,
והוא עדיין היה חמור מפוחד, רק לפני שנתיים הוא העז, ונהנה, ומאז הוא התמכר.
הבטתי על הכול מסביב, בובות, מצעים, כריות, בגדים, חבילת קונדומים,
בייבי כמה שאני אוהבת אותך... זה כול כך נורא, התמכרתי לאדם כול כך,
שאין לי בעיה לתת לו להרוג אותי...
הבטתי על הסיגריה, נשאר עוד קצת, לעוד 10 דקות בערך, לקחתי מספריים וחתכתי
את הסיגריה עד לפילטר, הוא הביט בי במבט חסר הבעה.
" נגמרה הסיגריה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
kelly.