נכנסנו הביתה, אדי ירד במדרגות, כבר היה אמצע הלילה, הוא בטח שמר על

לילי, " איך את מרגישה?" שאל בחיוך, " אני בהריון" אמרתי בחיוך, אדי נעצר במקומו

בוחן אותי, " לצערי היא לא צוחקת" אמרה אנה, " את צריכה להתקשר לרד ולהגיד לו

שהילד שלו" אמר אדוארד ונעמד מולי בידיים משולבות על חזו, " למה?" עקפתי אותו

והמשכתי ללכת לכיוון חדרי, " מה אם הוא ירצה שתלדי את הילד? " שאל אדוארד ותפס

את ידי, " אז הוא ישנא אותי יותר כשאפיל אותו" אמרתי

~~

נקודת מבטו של ג'וני~

היה לה מבט קר, ריקני, " אתה באמת חושב שילדה בת 17 או 18 תוכל לגדל ילד?"

היא שאלה והביטה באבא, " מישהו מכם חושב שמישהי כזאת יכולה?" שאלה שוב והביטה

בנו, בכולנו, היא חייכה, " לא" אמרה והסתובבה, ממשיכה לעלות במדרגות, " יוקי!

זה לא הדבר הנכון לעשות! את צריכה לספר לו!" צעקה אמא לעברה, " בעוד כמה שבועות

אני אצא מהחיים שלכם, מזה משנה כול כך מה הדבר הנכון כרגע?" היא אמרה, ברוגע,

והלכה לחדרה, אמא התיישבה על הספה והחלה לבכות, " תרגעי" אמרתי וליטפתי את גבה,

אבא התיישב לידה וחיבק אותה, עליתי במהירות לחדר של יוקי, " את בסדר?!"

צעקתי עליה וסגרתי את הדלת

~~

" את בסדר?!" שמעתי את ג'וני צועק , הוא סגר את דלת החדר, " איך את יכולה להתייחס

לזה ככה?! בכזאת קלות!?" צעק שוב, " אוי אני הולכת ללדת ילד, באסה, טוב בואו נרצח אותו

ולא נספר לאבא!" אמר בקול שניסה להיות נשי ובתנועות ידיים של הומו, " את פשוט מפגרת!"

צעק, " אתה חושב שזה קל לי?!" צרחתי עליו, הגרון שלי נקרע, שנאתי כול כך לצעוק, הגרון שלי

היה חלש ומיתרי הקול עדינים, ג'וני עמד מופתע מולי, לא ידע מה לעשות, " איך אתה בכלל יכול

לחשוב שזה קל לי?" שאלתי מניחה לדמעות לזלוג, נפלתי על הרצפה קוברת את פני בידי

~~
נקודת מבטו של ג'וני~

היא נראתה שבורה, לא ראיתי אותה ככה מעולם, היא תמיד היתה חזקה, קשוחה, צינית, מפתה,

אבל מעולם לא כזאתי, היא נפלה לרצפה ובכתה בשקט, " אתה יודע.." אמרה בקושי,

" שהדבר שאני רוצה מגיל 12 הוא להיות אמא? ללדת ילדים?" לחשה מבין הדמעות, בלעתי

את רוקי, משום מה זה נראה לי קשה לעשות, נשמתי בכבדות, התקרבתי אליה לאט, התכופפתי

מולה, " יוקי" אמרתי בולע את רוקי, " אני מצטער" לחשתי, ליטפתי את שערה, משכתי את ידיה

מפניה, היא איגרפה את כפות ידיה, משכתי אותה אלי וחיבקתי אותה בחוזקה, " הכול יהיה בסדר"

לחשתי ונישקתי את ראשה, " הכול"

~~

פקחתי את העיניים לאט, הדבר האחרון שאני זוכרת הוא את ג'וני מכסה אותי בשמיכה, הפנים שלי

היו יבשות, נגעתי בקצות אצבעותי בלחיי, היו סימני "שבילים" של בכי, דמעות, קמתי לאט מהמיטה,

מביטה מסביב לחדר, הוא היה ריק, הוצאתי מהארון מכנס טרנינג שחור קצר, חזיה שחורה ותחתונים שחורות

וחולצה אפורה ארוכה, התקלחתי וצחצחתי שיניים במהירות, ירדתי במדרגות לסלון, ג'וני ישב מול

הטלויזיה ושתה קפה, לידו ישב עוד בחור, רד?

" היי" אמרתי והתקדמתי אל שניהם, " בוקר טוב" אמר ג'וני וקם במהירות, רד הביט בו במבט קצת מוזר,

" את מרגישה טוב?" שאל ונגע במותני בעדינות, " כן, אני בסדר" אמרתי והתיישבתי על הספה, הוא התיישב

לצידי, רד הביט ברצפה וליקק את שפתיו, " ג'וני.." , " סיפר לך" השלמתי את המשפט,

" את תפילי?" שאל, זאת הפעם היחידה שראיתי אותו בלי חיוך, " ברור"

עבר חודש מאז שג'וני טס, לא היתי כבר הרבה בבית הספר, והיום התכוננו

לחזרה שלו הביתה, אנה נראתה נרגשת ומאושרת, לילי הקטנה היתה אדישה כהרגלה,

בתור ילדה מפונקת שמבלה הרבה עם המשפחה, לא הצלחתי מעולם להבין את

הסיבה הזאתי, אבל הבלגתי, כול עוד היא לא משגעת אותי.

בעוד שלושה ימים אני אהיה בת 18, בימים האחרונים אנה התנהגה סופר נחמד,

כנראה כדי לשכנע אותי להישאר הבת שלהם, זה לא עומד לקרות, אבל היי,

אני הזהרתי אותה.

" ג'וני בבית!" צעקה לילי הקטנה ורצה לזרועות אחיה הגדול, אז לילי אדישה רק

אלי, נהדר, " אבא שלך נסע להביא את אדי מהפנימיה" אמרה אנה וחיבקה את

בנה הבכור בחוזקה, עמדתי שלובת ידיים והבטתי בחיוך בג'וני, השער שלו היה

מבולגן בגלל אחותו, הוא חייך והיה נראה נחמד, הוא הניח את התיקים שלו על הרצפה

לצד הדלת, התקדמתי לכיוונו, " היי" אמרתי ונעצרתי מטר ממנו, " היי" אמר בחיוך,

הוא פרש את ידיו והתקדם לכיווני, חיבקתי אותו חזק, למרבה ההפתעה, הרגשתי

טוב כול כך, התגעגעתי אליו....

" אנחנו בבית!" צעק אדי ונכנס הביתה בשמחה, בתור ילד פנימיה הוא נהנה מאוד

לחזור הביתה לחיק משפחתו, או לכול מקום שהוא לא הפנימיה, אדי רץ לכיווננו וחיבק

אותו יחד, " אמא אני רעבה!" רטנה לילי ומשכה בבגדי אמה, " בסדר בואו נוכאל"

" אז איך היה בנסיעה?" אלה אדוארד בזמן הארוחה, " היה דיי נחמד, פגשתי המון

אנשים, התייבשתי שעות במשרדים, כרגיל" אמר ג'וני ודחף לפיו פירה, " נשמע מלהיב"

סיננתי, " את פשוט מקנאת כי התייבשת בבית בשעמום כול היום" אמר ג'וני וחייך

אלי, באמת התגעגעתי אליו, " איזה התייבשה, היא חרשה לכול הבגרויות כמו גבר"

אמר אדוארד ונתן מכה בכתפי, אל תבעטי בכיסא כדי שיפול, אל תבעטי בכיסא כדי שיפול,

" אני יודע סתם צחקתי" אמר בחיוך, חייכתי אליו והמשכתי לשחק עם האוכל שלי,

לא היתי רעבה, וזה מוזר, המחזור שלי אמור לעשות אותי רעבה לפני שהוא מגיע,

" יוקי הכול בסדר?" שאלה אנה וליטפה את ראשי, " האמת שאני לא מרגישה כול כך טוב"

אמרתי ולגמתי מהמים, " אולי תלכי לשכב" אמר אדוארד, קמתי מהכיסא והרגשתי סחרחורת

" ואו!" אמר אדוארד ותפס אותי לפני שנפלתי, " יוקי? הכול בסדר" שמעתי את אנה וג'וני ברקע,

" יוקי?"

~~

" אז מה קרה לה?" שאלה אנסטסיה את הרופא שישב ובחן את הגיליון של יוקי, " זאת לא הרעלת מזון,

בדקנו את תרבית הדם ואת התאים הלבנים היא לא חולה, היא פשוט בהריון" אמר הרופא,

ג'וני, אנה ואדוארד פקחו את עיניהם לרווחה, " בהריון?" אמרה אנה וחסמה את פיה בידיה,

" כן, עשינו בדיקת דם ונראה שהיא נוטלת גלולות שגורמות לה לתגובה אלרגית שהתופעות שלה דומות

לאנמיה, טוב שגילינו את זה, זה היה עלול לפגוע בה קשה" אמר הרופא.

ג'וני נכנס לחדר בו שכבה יוקי והתיישב על כיסא לידה, " באיזה שבוע היא?" שאלה אנה, " שבוע רביעי"

אמר הרופא, " תודה לאל, זה רק חודש" אמרה אנה.

~~

" אני לא היתי כאן חודש" שמעתי את ג'וני לוחש, " אני יודעת את זה ג'וני" אמרתי, " אתה לא צריך להמשיך

לומר לי את... מה קרה?" שאלתי כשראיתי את פניו ואת הדמעות בעיניו, אנה ואדוארד נכנסו לחדר יחד

עם הרופא, " היי יוקי" הוא אמר והושיט לי את הגיליון שלי, התחלתי לדפדף, אנמיה שלילי, הרעלת קיבה

שלילי, שמעתי את הרופא מדבר ברקע אבל לא הקשבתי לו, שלילי, שלילי, שלילי, שלילי, הריון, חיובי,

הריון? אני בהריון? " אני בהריון?" שאלתי לא מאמינה, זה לא יכול להיות, "כן יוקי" אמר הרופא בחיוך

מתנצל, " הגלולות שנטלת לא השפיעו עלייך, הן גרמו לתגובה אלרגית שנראת כמו אנמיה" המשיך,

רק אז שמתי לב שאני לא נושמת, הכנסתי אוויר לריאות שלי וחייכתי, " אני רוצה לקבוע תור להפלה"

" יוקי אני מפחדת לשאול, אבל של מי הילד?" שאלה אנה, " של רד" סיננתי, " את רוצה שאתקשר אליו?"

שאל אדוארד ונגע בידי, " לא" אמרתי ונכנסתי למיטה, הרופא חזר ובידיו עלונים והגיליון שלי ועליו נייר חדש,

לבן, ועט, " הינה עלונים בנוגע להפלות והינה הטופס" אמר והושיט לי את הגיליון, " מה הכי פחות יפגע בי?"

שאלתי והבטתי בו, " אני ממליץ על ניתוח, זה קצת יותר יקר אבל הכאב יעבור מהר יותר" אמר,  "אוקי, תקבע

לי תור לניתוח"