Bubble ~ Help & Design

סגירה.

כן.. זה כן מה שאתם חושבים.. ובשביל להפוך את זה לנקלט.. תקראו.
שמעתי את עצמי אומרת, והייתי בטוחה שזה לא יקרה בזמן הקרוב. אבל הגעתי למסקנה שאין ברירה.

לסגור את הבלוג? או לא לסגור. ו החלטה ממש קשה בשבילי, וגם להדר.

אנחנו מאוד אוהבות את הבלוג, כל הכניסות, התגובות, המנויים ובכלל כל התמיכה המקסימה שלכם ועל זה שהייתם כאן, הגבתם, הזמנתם, ובכלל הכל, אנחנו רוצות להגיד-

תודה. וזה לא סתם תודה, היא מכל ה- 3>.

גם אם ארצה או לא ארצה, האתר מביא איתו אחריות. והמקום שהגענו אליו מביא איתו המון.. אתם כל כך הרבה.
ואני מאושרת, כלכך.. כי מי יאמין שאני אגיע למקום הזה..

ואנחנו אוהבות כל אחד ואחד מכם כאן. זה מאוד קשה לנו, אבל תמיד נוכל לחזור מתי שנרצה.

אנחנו מצטערות על ה-4 הזמנות אחרונות, שלא יהיו מוכנות [לא נכין]. הפוטו שלי [נועה] לא עובד,

אצל הדר אין כל כך הרבה דברים בפוטושופ ואני לא כ"כ נפגשת איתה בזמן האחרון, ואנחנו לא יודעות מה לעשות.

הרי אין כזה דבר בלוג עיצובים בלי פוטו, וכולכם יודעים את זה.

אנחנו מצטערות שחיכיתם, אבל לא מזמן נודע לי שהפוטו לו עובד. אתם יכולים להזמין מבלוגים אחרים, וזה בסדר גמור, ואתם צודקים.

אתם יכולים עכשיו לכעוס, לקלל, להתעצבן, להגיב נאצה וכל מה שעולה לכם בראש- התגובות פתוחות לכולם.

אל תבקשו אפילו שלא נסגור, כי זה לא יעזור.

אולי מידי פעם בחודש יהיה עידכון, אבל לא ממש מאמינה שזה יקרה, כי יש לחץ, מבחנים, ש.ב. ובכלל- בי"ס.

והנה שוב, מצטערות על הכל.

אם עשינו משהו לא בסדר, אם היו עיכובים, שלא היו פוסטים ועידכונים בזמן האחרון, ובכלל על הכל.

נשמח אם תבינו, אולי תחשבו קצת אם אתם עשיתם משהו, וזה בסדר, יום כיפור, אנחנו מבקשות סליחה, סליחה, סליחה ואם אתם לא סולחים לנו זה כבר חטא שלכם. [אחרי שלוש פעמים שמבקשים- ולא סולחים לך, מי שלא סלח הוא בעצם כבר לא בסדר].

אני לא רואה את עצמי בלי באבל, מה אני עושה במחשב בלי באבל? איפה אני גולשת? למי אני עוזרת? זה פשוט הזוי... לעולם לא סגרתי, פעם חשבתי על זה אבל אף פעם לא רשמתי הודעת סגירה.. לא עד השלב הזה.

העולם הזה הוא מדהים המחשב, אבל יש בו אשליות. כשאמרו לי שאני יותר מידי במחשב הכחשתי, כאב לי אבל
התעלמתי מזה.. כי אני הרי יוצאת המון, ואני נפגשת ויש לי מלא קשרים חזקים וחברים.

אנו רוצות למסור לכם שאנו אוהבות אתכם כל כך. שנתתם לנו יותר מכל בנאדם אמיתי, כי הכל היה פה אמיתי. המילים היו
כל כך ספוגות ברגשות, הרגשתי שכל מקום חיבקו אותנו שוב ושוב ושוב. כל עידכון קיבלנו יחסית הרבה תגובות, מחמאות,
הערות, רק רציתם לעזור, לתרום, לתת לנו.. כשאנו במשך כל הזמן רק נתנו לכם ולעצמינו, ולכן זה היה לנו כל כך מוזר..
מוזר לרשום את זה. לא יודעת מה עוד יש לי לומר לכם, אני רוצה לומר הכל, בלי שאריות.

אז זה הרגע, זה הסוף [נראלי], באבל נסגר, וזה כל כך עצוב.

אנחנו כל כך אוהבות אתכם, את הבלוג שפתוח רק שלושה חודשים וכבר נסגר לו.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שפתחנו, וקראו לו סימפסון. כל כך השקענו בו, ולא העתקנו משום מקום.

הכנו הכל, כל כך ישנו וחרשנו על המחשב יום ולילה, ובאמת, הצלחנו להגיע להישגים גבוהים במיוחד.

בחודש הראשון רק, היו לנו 2112 כניסות. בחודש השני 1000+ והחודש הזה 350+.

כל כך ריגשו אותנו התגובות, המחמאות, הכניסות, המנויים, ובכלל הכל.

איך שהמנויים הגיבו לפוסטים, הגיבו על הדברים שהכנו להם, וכל כך שימח אותנו לשמוע- 'וואו, ממש אהבתי את הפוסט, רואים שישבתם והשקעתם.'

או- 'וואו! אתן מעצבות מקסים/משגע/מדהים/מהמם.'

וכל התגובות הארוכות שכללו בתוכן הזמנות ושפע של מחמאות.

אז עכשיו אתם מבינים על מה אנחנו אומרות תודה?

וכפי שאמרתי כבר מקודם, אולי יהיו פה ושם עידכונים של עזרים, אבל לא עיצובים. כי אין פוטו= אז אין פוטו.

ואני לא הולכת להוריד חדש, כי גם ככה המחשב שלי מפוצץ בתוכנות, וכל התמונות שעיצבתי לכם, והבלוג נסגר, אז אין למה להוריד עוד פעם.

ואנחנו לא משנות או מורידות את העיצוב, כי הוא פשוט משלים אותנו, עד הסוף.

אוהבות לעד, לתמיד, לעולם-

נועה והדר המנהלות

הגאות במיוחד.