"היי" הוא חייך אליי חיוך עצוב והרים את הגיטרה שלו לידיו

"מה אתה עושה פה יונתן?" שאלתי בקרירות, מנסה להסתיר את ההתרגשות שהתחוללה בגופי

"אודליה, אני רוצה ש.." הוא השפיל את מבטו, לוחש את המילים "פשוט תקשיבי"

הוא התחיל לנגן בגיטרה

-

שגיא עמד מאחורי האיגלו הקרוב לשניים

הוא שמע את יונתן מנגן ושר לאודליה, המביטה בו עם דמעות בעיניים מלאות דמעות..

אז למה לבכות?

תמיד אפשר לנסות אז תנגבי ת'דמעות

אני פה..

-

'ואת תראי שהלילה יעבור'

הוא סיים את השיר הוריד את הגיטרה לעל שמיכת הפליז הלבנה שישב עליה עד כה.

מחיתי את הדמעות המתוקות ששטפו את פניי התקדמתי אליו..

"יו.. נתן" גמגמתי, מתיישבת לידו ומביטה בזוג עיניו הירוקות

הוא חייך אליי חיוך עצוב, ועיניו נצצו

חיבקתי אותו, ורק אז הרשתי לעצמי להתפרץ בבכי

-

שגיא ראה את שניהם מחובקים, את אודליה בוכה מאושר בין זרועותיו של יונתן,

עיניו נצצו, הוא חייך לעצמו חיוך קטן,

הוא כל כך שמח לראות אותם ככה, את הידידה הכי טובה שלו שהוא מחשיב לאחותו, ואת אחד החברים הכי טובים שלו – שוב ביחד, מאושרים..

הוא הסתובב והלך משם, מחייך לעצמו.

-

"אני אוהב אותך" הוא לחש לי באוזן והתנתקנו מהחיבוק

"גם אני אוהבת אותך" ניגבתי את הדמעות בחיוך קטן

הוא רכן לעברי, במטרה לנשק אותי.. אבל אני הסטתי את ראשי

"מה קרה?" הוא שאל, בטון פגוע

"כלום, כלום" חייכתי חיוך מזויף והוא שוב התקרב, אני שוב הסטתי את הראש

"נו דול.." הוא נפגע "מה קרה?"

"אני מצטערת יוני" השפלתי ראשי "פשוט.. אני נזכרת בגל שמנשקת אותך.. וזה רע לי.. אני יודעת שזאת לא אשמתך, אני יודעת. אבל.. עדיין.. זה מעביר בי חלחלה.."

"היי, אודל.." הוא הרים את מבטי מהסנטר בעזרת אצבעו "זה בסדר.. אני מבין אותך"

הבטתי בשתי עיניו, ראיתי את שהוא דובר אמת

הוא חייך אליי חיוך קטן "גם אני הייתי מתנהג ככה.. אני באמת מבין אותך" הוא ניגב לי את הדמעות שירדו מעיניי ונתן לי נשיקה על העיניים

"אני אוהבת אותך" לחשתי והתקרבתי אליו, היססתי לרגע.. אבל הבנתי שאין לי ממה לפחד,עצמתי את עיניי ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים, המשכתי אותה לנשיקה צרפתית, היא הרגישה לי כמו נשיקה ראשונה, הצמרמורות, הזרמים..

התנתקנו, הבטתי בו, בחיוך שלו..

הוא חיבק אותי אליו ועטף אותי בין זרועותיו, הרגשתי בטוחה, הרגשתי מוגנת, הרגשתי מאושרת.. :]