הי סופי,
קראתי את ההודעה שלך, לא בטעות, וקודם כל אני רוצה לשלוח לך חיבוק של
20 שניות, כזה שמפחית חרדות ומרפה שרירים ודאגות. אני שומעת מדבריך את הקושי
היומיומי שלך להתמודד עם השגרה שמתישה ומחלישה. כאילו נגמר כבר כל האוויר בגוף
ואין כוח, פשוט אין כוח לא רק מנטלי אלא גם פיזי. טוב לדעת, שאת לא מאפשרת לתסכול
העמוק לפגוע בעצמך במחשבה שזה יקל על הכאב. זה לא אומר שאת מתמודדת בקלות יותר אני
חושבת שזה פשוט שם אותך במקום חזק ואמיץ יותר אף על פי שזה לא מרגיש כך. את נשמעת
בחורה אינטליגנטית, שמודעת לעצמך, לרגשות ולצרכים שלך. יכול להיות שגם זה משהו
שיוצר פער בינך לבין הסובבים אותך. אז נכון שחיבוק וירטואלי לא באמת "עושה את
העבודה" ויחד עם זאת, זה המעט שיכולתי לתת לך כרגע. אני מזמינה אותך לשוחח
עימנו בצ'אט אישי ואנונימי עם אחד המתנדבים שלנו מעמותת סה"ר . אנו נמצאים
און ליין בכל ערב בין השעות 21:00 לחצות מלבד ימי שישי. נתמוך, נקשיב וננסה להקל
על הכאב והבדידות כמה שאפשר.
מצרפת לך כאן קישור לשיר ישן שמאוד התחבר לי כשקראתי את ההודעה שלך. מקווה שגם לך.
בינתיים מאחלת לך לילה שקט ורגוע, מתנדבת סה"ר