דברים שאני לא מספרת..

היא אומרת שלה יש בעיות, חוזרת ומדברת עליהן שוב ושוב.

ומה איתי?! אני לא קיימת? לי אין בעיות?! כרגע עשיתי את אחת ההחלטות הכי משמעותיות בחיים שלי ואותה זה לא מעניין. היא בעניינים שלה ולא מעניין אותה אף אחד אחר. ממש החברה הכי טובה.

היא החברה הכי טובה שלי מכיתה ב', קיצר מאז שאני זוכרת את עצמי.

ואין לי דרך אחרת להגיד את זה: היא כוסית. היא גם מאוד פתוחה וחברותית לאנשים.

פה אני אקרא לה מאיה (*שם בדוי, כן? שלא תתבלבלו).

היא דיי שונה ממני בעצם, אני לא רזה מקל אבל אני גם לא שמנה, אני גבוהה 1.74 שזה דיי חרא, ותמיד אני מרגישה נורא מגודלת, כאילו אני גוליבר וכל שאר העולם קטנטנים.

אני לא יותר מדי יפה אבל אני לא מכוערת, אני מרגישה לפעמים כאילו אני לא מיוחדת בכלום ולמה שמישהו יסתכל עליי בכלל, על ילדה ענקית ש80% מהבנים שהיא פוגשת יותר נמוכים ממנה.

אין לי חבר, לא היה לי חבר ואני מתה מפחד להתחבר עם אנשים חדשים בכלל אז שלא נדבר על בנים.

לא מזמן החלטתי לפרוש מהצופים. אחרי 8 שנים, מכיתה ד' ועד י"א  הרבה!

הסיבה שפרשתי היא שכבר לא היה לי כיף, סבלתי ללכת לשם ולנסות להתחבר עם אנשים, שדי ברור שהם מלכתחילה לא רצו להתחבר איתי. הרגשתי גם נורא מנותקת, כאילו לא הייתי חלק מהצוות, בגלל שלא יכולתי להיפתח, לא יכולתי להיות עצמי. לקח לי הרבה מאוד זמן ומחשבה לקבלת ההחלטה אבל בסוף החלטתי לעשות מה שטוב בשבילי.

קשה לי נורא להיפתח לאנשים, אני כבר לא יכולה לסמוך עליהם. כל פעם שמגיע מישהו חדש אני הופכת לבן אדם נורא משעמם, לא מדברת כמעט, וכשאני כן מדברת אז זה על דברים סתמיים.

למרות שיש אנשים שיותר קל לי ואני כן נפתחת אליהם, עדיין אני לא יכולה לשנות את הקשר מידיד/ה לחבר/ה. כמו חברים של בי"ס כזה, שאתה מדבר איתם בבי"ס ומבלה איתם בהפסקות, אבל לא יותר מזה.

עכשיו נחזור למאיה, מאז שאני מכירה אותה תמיד היה חייב להיות לה בן שהיא דלוקה עליו.

אם זה "חבר" ביסודי או סתם מישהו שכבה מעלינו שהם כמעט ביחד.

לפני שבועיים היא נפרדה מחבר שהיה לה במשך שנה ועכשיו פתאום התחיל איתה איזה אחד בן 23 שעובד איתה. זה סבבה, אני כן מקנאה, אבל בעצם הרעיון לא באיש עצמו.

השיחה הלכה בערך ככה:

"רותם את מקשיבה?"

"כן"

" טוב, אז בהתחלה הוא הציע להקפיץ אותי הביתה, ואז כשהמנהל הלך הוא הציע שנצא לפאב של חברים שלו."

"אוקיי"

"ושתינו והיינו כל הלילה, ובאיזה חמש בבוקר הוא החזיר אותי הביתה"

(פה הקטע שאני, כמו חברה טובה, מתלהבת למרות שזה מעצבן אותי)

"יוו מגניב! איזה כיף...."

" כן אבל אני לא יודעת מה לעשות, הוא בן 23! זה 6 שנים יותר גדול ממני! אם ההורים שלי ידעו הם יהרגו אותי, אם המנהל ידע הוא יהרוג אותי! יפטרו אותו. חוץ מזה שאני לא יכולה לפגוע ככה בדורון (האקס...)"

"אני חושבת שתעשי מה שכיף לך עכשיו את כולה בת 17 זה הזמן להנות, את חושבת על זה יותר מדי" , אמרתי.

ואז עברנו לנושא אחר...

בהמשך של אותו יום היא המשיכה לחשוב על זה, לדבר על זה ולשגע לי את השכל עם זה.

מה שהיה הקש ששבר את גב הגמל הייתה העובדה שהיא עירפלה את כל הסיפור, היא לא אמרה לי מה בדיוק היה והתחילה לספר לי פרטים על הלילה בהדרגה, כל פעם שהיא דיברה מחדש על הנושא:

"אני לא מבינה, את לא יכולה פשוט לספר לי בבת אחת מה שקרה למה אני צריכה לנחש? את שואלת אותי מה כדאי לך לעשות אבל אין לי מושג מה היה חוץ מזה שיצאת וחזרת!"

"נו כי לך לא היה חבר, את לא... לא יודעת, אוף לך אין בעיות גדולות כמו שלי"

עכשיו רציתי לצעוק לה בחזרה : " לי אין בעיות גדולות! לכי תזדייני ישרמוטה הולכת עם אחד בן 23 לפאב, מזדיינת איתו אצלו בבית, מתחרטת על זה ואז את באה להתנחם אצלי!"

במקום זה אמרתי בשקט, עם הראש למטה: "גם לי יש בעיות! אני עכשיו פרשתי מהצופים, מה את חושבת שזה קל? זה כמו שאת תפרשי מההתעמלות קרקע ( היא מתעמלת כמו שהבנתם, כבר 12 שנים)"

אמרתי שאני צריכה לשירותים וברחתי לבכות.

איך היא אומרת לי כזה דבר? זה יותר מעליב מכל ההערות של בנים על כמה שאני גדולה.

"לא היה לך חבר אז את לא מבינה מהחיים שלך" כאילו שאני לא מרגישה מספיק מטומטמת כל החיים שלי גם ככה.

רציתי להבריז לה ולעוף הביתה, היא כ"כ עצבנה אותי.

הבעיה הייתה שבדיוק הגיעה עוד חברה שלנו, מרים. קבענו שניפגש ונלך למרכז שבו מאיה עובדת, כדי לאכול סושי.

כמובן שכשהגענו מאיה התחילה לדבר עם כל העובדים שם ולהתעלם מאיתנו, אבל זה לא הזיז לי כי הייתי עם מרים והיה לנו כיף ביחד.

ישבתי עם מרים וקישקשנו הבעיה הייתה שב10 היא הייתה צריכה לחזור הביתה, ובאמצע הערב היא הלכה.

ראיתי שמאיה כל כך "עסוקה" שפשוט הלכתי והתחלתי לדבר עם אנשים מהשכבה שהיו שם, סתם עשינו צחוקים ואז הם היו צריכים ללכת, החלטתי להתחיל ללכת איתם אבל זה היה בכיוון הנגדי מהבית שלי ובאמצע הדרך נפרדתי מהם והתחלתי לחזור למרכז עם הסושי.

צלצלתי למאיה:

"היי" אמרתי

"היי"

" תקשיבי בסוף אני חוזרת"  כי הודעתי לה מקודם שאני הולכת

" אהה טוב, אבל תקשיבי רגע, יובל (חברה שלה שעובדת ) צריכה לסגור פה ו...."

כדי לקצר את הדברים, היא פשוט זיינה לי בשכל שאני אהיה לבד ושהיא לא יכולה ובלה בלה בלה

פשוט ניתקתי לה בפנים והלכתי הביתה.