פרק 6
"כן, אמרתי לך שכן." השתתק. "בעצם," הוא אמר לאיטו. "אין לי את המספר שלה," הוא קימט את מצחו. הוא באמת לא טרח לקחת ממנה מספר, או לקבוע שעה ומקום.
"הו, אני יודע," צחק אוסטין והניף את שערו לאחור. "בגלל זה אני לקחתי ממנה בשבילך לפני זה. אני ידעתי שאתה לא הכי מתמחה בדייטים, אז לקחתי על עצמי את התפקיד," קרץ.
"אוה," אמר ג'ובאני בהפתעה. "טוב, תודה, אני מניח." הוא זע באי נוחות.
"ברור, בשביל מה יש חברים," גיחך אוסטין וטפח על שכמו של ג'ובאני.
"אז אני צריך להתקשר אליה עכשיו?" קימט ג'ובאני את מצחו. הוא באמת לא ידע דבר על דייטים.
"מה? אתה משוגע? לא!" זעק אוסטין. "אתה רוצה להראות נלהב מדי? אתה חייב לתת לה זמן להתבשל, לחשוב שאתה לא תתקשר אליה, ואז להפציץ את הפצצה."
"אבל אני כן עומד להתקשר אליה, למה לדחות את זה?" שאל ג'ובאני באי הבנה.
"הי," אוסטין תפס את כתפו של ג'ובאני וכרך סביבו את זרועו. "אתה בעולם הזה רק חודשיים, בוא נקשיב למישהו שכבר 18 שנה פה," הוא הצביע על עצמו ברוב חשיבות.
"טוב, אם אתה אומר. היא לא תפגע, נכון?"
"לא, מה פתאום? אני תמיד עושה את זה לבחורות, והן מקבלות את זה ומבינות את זה. זה איך שהעולם שלנו מתנהל. תשאל כל גבר."
"למה כל גבר?" התעקש ג'ובאני להמשיך.
אוסטין פלבל בעיניו ונאנח. "טוב, כל הבנות הן עדיין בקטע הקוצ'י-מוצ'י האלה, וזה ממש מחרפן. אכפת להן רק שידאגו להן ויהיה אכפת מהן. אנחנו אמורים להביא להן כסף ולספק את הצרכים שלנו. אם אנחנו לא יכולים לעשות אחד משני אלה, טוב, כדאי שנשכח מהבחורה," גיחך אוסטין. "אתה הרי לא רוצה להתקע עם מישהי שלא יכולה לספק לך את הצרכים הבסיסיים ביותר, חוץ מאוכל ומים, כמובן." הרים אוסטין את גבותיו. "ואם לא תתן לה כסף, היא תעזוב, אז כדאי שלא תסתכן בזה ופשוט תלך להרוויח קצת כסף."
"אוקיי." ג'ובאני לא ידע מה להגיד. טיעוניו של אוסטין נראו לו הגיוניים מעט, אבל מופרכים באותה מידה. הוא החליט שישאל על כך את פאביו, שלו נסיון רב יותר של שנים.
"בכל מקרה, אם תחליט שאתה לא רוצה להיות איתה, תדאג להחניף לי, אתה יודע," קרץ אוסטין וסידר את כלי העבודה במקומם.
"אוסטין! בנות הן לא כלי!" הקול בקע מהכניסה, ושני הגברים נפנו לראות מי אמר את זה. "יש להן רגשות, אתה יודע, ואם ג'ובאני לא רוצה להיות איתה, אתה לא יכול פשוט לחטוף אותה." קריסטל זעמה.
"הי, מה את מבינה בכלל!" מחה אוסטין. "כאילו שאת היית עם גברים!"
קריסטל הסמיקה עזות, והצליפה באוסטין מבט קשה כאבן.
"תירגעו," ג'ובאני חש צורך להתערב ולהרגיע את הרוחות.
"אני לא ארגע," מלמלה קריסטל. "מה אתה מבין בכלל, שוביניסט שכמותך! כל מה שאתה יודע וכל מה שאי פעם תדע, זה לדפוק כל בחורה ולזרוק אותה לעזאזל!" צרחה על אוסטין.
"הי, זה לא נכון!" אוסטין לקח צעד אחורה, כשראה את עיניה של קריסטל. "לא דפקתי אותך!"
"הו, אל תגיד שלא ניסית את זה," לעגה קריסטל. "אני זוכרת שלפני שהיינו בכלל קרובים, התקשרת אליי כל פעם והזמנת אותי לצאת, ובסוף אפילו התחננת בפניי שאשכב איתך!"
"זה לא נכון," נבוך אוסטין. "היית לוהטת, מה אני אעשה," הוא שינה גישה.
ג'ובאני עמד שם, והיה נבוך מרגע לרגע, ולא ידע מה להגיד. הוא רצה להרגיע אותם, ולגרום להם להתפייס, אבל ידע שזה לא יעבוד, ושהם יצטרכו למצוא את דרכם להשלים לבד.
"ועכשיו אני לא?" צחקה קריסטל.
"גם עכשיו את כן! אבל עכשיו את ידידה שלי, ואני לא עומד להרוס את זה!"
"אתה מחשיב אותי כידידה שלך?" הופתעה קריסטל כמו בכל פעם שהמילה בקעה מפיו של אוסטין.
"תראי, אין לי הרבה ידידות," הוא החל, אבל תחת מבטה של קריסטל מיהר להוסיף, "או ידידות בכלל, חוץ ממך. אני לא רוצה לאבד את זה. את היית הראשונה שסירבה לי, ואחרי זה נשארה להיות ידידה שלי. אני לא שוכח את זה, גבר ככל שאהיה."
קריסטל הסמיקה קלות, ונראה שהיא נהנית מהמחמאות. "טוב, זה נכון. אתה בהחלט לא יכול להרוס את זה. גם אני לא רוצה להרוס את זה, שוביניסט מלוכלך."
"פמיניסטית טועה."
"חזיר."
"פרה."
הם הביטו זה בזה לכמה שניות, ואז פרצו שניהם בצחוק.
"אני באמת לא מבין אתכם. אתם אוהבים או שונאים אחד את השני?" מלמל ג'ובאני במבוכה לידם.
אוסטין עשה צעד לקראת קריסטל ושם את זרועו סביב כתפיה. "מי לא אוהב את הפרה הפמיניסטית הזו, תגיד לי?" קרץ.
"איך אפשר לא לאהוב שוביניסט מלוכלך עם נשמה כמוהו," החזירה קריסטל באותו מטבע.
"את באמת טועה בראיית העולם שלך. גברים הם החזקים," אמר אוסטין כבדרך אגב.
"לא ולא, בלי נשים לא היו יכולים להיות נשיאים מחונכים, ממציאים וחוקרים. כל הזמן הזה היינו מאחורי הקלעים, ואף אחד לא התייחס אלינו. הגיע הזמן שלנו לזהור." היא חייכה ושיניה זהרו, כבכוונה להדגיש את דבריה.
זרועו של אוסטין נפלה והוא הביט בקריסטל בהבעה מוטרדת. "את יודעת, זה בכל זאת הגברים שעשו את השינוי. גם הגברים חינכו בבתים את הילדים שלהם."
"אתה והגברים שלך, אפשר לחשוב שאתה אוהב גברים," נאנחה קריסטל בחיוך.
"הי, הי!" הרים אוסטין את ידיו. "אני לא הומו! אני רק אומר שאנחנו החזקים. אני אוהב נשים מכל לבי ונשמתי, ואת יודעת את זה."
"טוב יותר מדי." צחקה קריסטל.
"ואפשר לחשוב," הוא אמר בנימה מתחכמת, וקריסטל גלגלה את עיניה בחיוך. "שאת לסבית."
"ברור, בגלל זה לא הייתי עם גברים, מטומטם שכמותך! הייתי רק עם נשים." התלוצצה קריסטל.
"הלוואי שזה היה נכון! זה כל כך לוהט," הוא גנח.
"טוב, תפסיקו כבר להתעסק עם ראיות העולם שלכם, אני צריך לנקות את הראש שלי." אמר ג'ובאני לבסוף, לאחר ששתק זמן מה.
"אני מצטערת," התנצלה קריסטל. "אני יודעת כמה זה מציק לך. בכל אופן, אתה לא חייב להגיב לזה, פשוט תתעלם מזה," היא חייכה חיוך קטן והתקרבה אליו.
"רצית משהו כשבאת לפה, או שסתם רצית לראות אותנו?" שאל ג'ובאני בחיוך וערם את העצים שנשארו לו בפינה. זה יספיק לחורף, חשב בהרהור, אך לאחר רגע החליט שלא יסתכן. הוא לא ידע איך החורף כאן בכפר, והוא לא ידע כמה עצים הם יצטרכו כדי להתחמם. הוא החליט שהוא ימשיך מחר בבוקר.
"הו, ברור שאני תמיד רוצה לראות אתכם, אבל לא, לא בגלל זה באתי," צחקה קריסטל.
"אז מה זה?" שאל אוסטין ונשען על דלת הפח של המחסן.
"טוב," היא התכווצה מעט. "רציתי שתייעצו לי קצת לדייט שלי מחר. עם אדוארד, אני מתכוונת," הוסיפה כשראתה את מבטיהם המבולבלים של הבחורים.
"אוה," אמר ג'ובאני. "את יוצאת איתו?"
"טוב, כ-ן. הוא התקשר אתמול בלילה אחרי שהלכתי, והוא אמר לי שהוא רוצה להוציא אותי קצת. אז בסוף החלטנו ששני זה טוב, כי יש לי חופש בשלישי." הסבירה.
"למה יש לך חופש בשלישי? בית הקפה לא צריך אותך?" גיחך אוסטין, והשתתק תחת מבטו של ג'ובאני.
"לא, תמיד יש לי חופש פעמיים בשבוע," הסבירה קריסטל בקול חמוץ. "שבת, ואיזה יום אחר שאני מבקשת, לפי הלחץ, כמובן."
"טוב, בכל מקרה, מה את צריכה? מה לעשות כשהעניינים יתחממו?" צחק אוסטין. "אני אלוף בזה, אם את רוצה. אני יכול להדגים לך גם." הוא אמר בציניות.
מצטערררת על האיחור !!! יש קצת לחץ בעבודה , וכל השעות שלי התהפכו
מקווה שתהנו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
@storylife@